כל כך הרבה בלאגן קרה מאז הפעם האחרונה שעדכנתי כאן, תקופה ארוכה מדי של כאב ראש ובלבול שהקשו עלי לנסח את תחושותי במילים ולכן ההפסקה הארוכה. אבל עכשיו דברים נראים ברורים ונינוחים יותר, אז הנה אני כאן שוב.
אז כמו שכבר סיפרתי בפוסט הקודם נכנסתי לקבע בגלל פשלה של המפקד שלי, ומיד הוא פעל מנת לשחרר אותי בהקדם ולבטל לי את ה-ר'. זומנתי מספר פעמים לשלישת הבסיס, בראשונה אמרו לי שתאריך השחרור שלי יחול במאי. לא ידעתי איך להגיב, מצד אחד לא רע לי במוסך ומצד שני נהנתי בחפש"ש וכבר יכולתי להריח את האזרחות עם כל מימוש התוכניות שתכנתתי, הדבר היחיד שחששתי מפניו הוא שבתקופה ממושכת שכזו עלולים להפיל עלי תורנויות וכוננויות למרות שבפועל אני בקבע כתוצאה מבירוקרטיה לקויה. בהמשך הודיעו לי שמשך הקבע שלי קוצר ושאצא לדרכי בתחילת אפריל, תקופה של חודש וחצי מאותה נקודת זמן, התוצאה הזו כבר מצאה חן בעיני יותר. ולמרות זאת נשארתי אופטימית- עדיין פעלו תהליכים על מנת לשחרר אותי בהקדם האפשרי מצה"ל.
לפני כשבועיים בעת שמפקד הגף הסתובב במוסך כהרגלו הוא פנה אלי בשיחה ואני חשבתי שודאי יש לו עדכון בתאריך אך למעשה הופתעתי שאמר שידוע לו על תקן לאנשי קבע בקריה בתחום הרכש אך יש צורך במישהו שמוכן להתחייב לתקופה ממושכת. משיחה איתו הבנתי שמדובר על שנתיים.
חשבתי על כך כיומיים-שלושה ונטיתי להסכים, הרי ממילא התכוונתי במשך התקופה הזו לעבוד ולחסוף כסף לתואר אז מה איכפת לי שהעבודה תעשה במקום נוח וקרוב לבית. דיברתי עם המפקד והוא נתן לי מספר טלפון של המפקדת האחראית בקריה על אותו מדור כדי שתתן לי פרטים נוספים ומדוייקים יותר. התקשרתי אליה ומקץ כמה דקות היא הגיעה לגף (היא הייתה בבסיס שלי באותו היום, מסתבר). הכל נשמע מצויין- מיקום ושעות נוחות, מקצוע שיש לו דרישה גם בשוק האזרחי ותפקיד תורם ומלא אחריות כולל ניהול תקציבים של מיליוני דולרים אבל אז הגיע הקאץ', "...ובגלל שמדובר בתפקיד כל כך רציני, כל כך ליבתי אני מחפשת לאייש מישהו שיוכל להתחייב לשלוש שנים... קחי לך שבוע לחשוב על זה".
בשלב זה כבר ממש נלחצתי. אמנם כל היתרונות שמצאתי בעבודה זו לתקופה של שנתיים יהיו עדיין נכונים גם כאן אבל מדובר על תקופה ממש ארוכה שעלולה אפילו לדחות לי את הלימודים.
במשך שבוע שלם אכלתי לעצמי ולקרובים אלי את הראש והתייעצתי כמעט עם כל מי שאני מכירה ולמעשה החלטתי לקחת את המשרה. כן, זו אולי לתקופה ממושכת, אבל יש למשרה שכזו פלוסים רבים. ובכל זאת למרות שרציונלית ידעתי שזה אולי ישתלם בתוך תוכי קצת התאכזבתי מעצמי שאני הולכת על האופציה הכי מרובעת ובטוחה.
מעט לפני שדיברתי עם המפקדת התקשרה אלי בוגי שנמצאת כרגע בארץ שוחחנו מעט ועניין הקבע עלה.
מה אומר לכם? קיבלתי ממנה שטיפה של יותר משעתיים על למה זו תהיה טעות להשאר, היא הזכירה לי שאני לא חייבת ללכת על כל הצעה מתוך פחדנות, הזכירה שהיו לי תוכניות משלי שידחו מאוד או יתבטלו לגמרי אם אחליט ללכת על זה, אמרה שמאוד קל להשאב לכל דבר ואם אשאר שלוש שנים באותו מקום עם משרה ותנאים כנראה שאשאר שם כבר לכל החיים (חשש שכרסם בי גם בלעדיה) וסיפרה לי על התחושה של אחיה וגיסה- שניהם נגדים, שאמנם הם מרוויחים משכורות יפות אבל הם מרגישים שלא עשו עם עצמם הרבה בחיים ושצר להם על כך.
תוך כדי שיחה החלטתי שאולי כדאי לי לוותר ולצאת לאזרחות והפעם בניגוד להחלטה הקודמת שכמעט עשיתי לא היו לי תחושות מעורבות, להפך- הרגשתי כאילו אני מוציאה את כל התוכניות שרקמתי בזהירות מאיזה בוידעם חשוך ואני נושפת מעליהם את האבק כי אני יודעת שבקרוב אממשם.
לפני כשבועיים פגשתי את שוף קצרות לאחר שחזרתי מהבסיס ושתינו לקחנו אוטובוס משותף היא לכיוון הלימודים ואני לעבודה באולם.
ישבתי רצוצה מעוד שבוע של ריצה בין שתי עבודות והיא סיפרה לי בחיוך ענק כל מיני דברים שעשתה בימים האחרונים ועל תכנונים כיפיים ונחמדים שיש לה להמשך השבוע. פתאום הרגשתי עייפה עוד יותר, "איך זה יכול להיות שהיא כל כך נהנית ואני מרגישה כל כך שחוקה?" חשבתי לעצמי ובאותו הרגע גם הייתה לי הארה- אני עובדת יותר מדי ואין לי זמן לעשות דברים נחמדים, כאלה שסתם בא לי, אז החלטתי שאני מוכרחה להוריד את המינון של המשמרות, ביני וביני החלטתי ששתיים בהחלט יספיקו. מה שקרה בפועל הוא שלא עבדתי כל השבוע האחרון, כמעט כל יום יצאתי ופשוט נהנתי! כבר תקופה ארוכה מדי שלא הרגשתי כה קלילה. יום ראשון מסיבה (שבה צילמו והעלו המון תמונות טובות שלי שגררו הצעות חברות מאנשים זרים והעלאת הבטחון העצמי שלי), יום שני חופש מהבסיס, שינה עד מאוחר עם שוף וגויאבה וסיבוב בחדרה, יום שלישי צחוקים ואלכוהול על חוף הים עם הבנות ומכרים חדשים, רביעי קליל, חמישי שוב בחדרה עם חברות ושישי עם כל החברים מהאזרחות שכבר זמן רב לא ביליתי איתם.
אני פשוט מוכרחה לזכור שלצאת ולבלות לפעמים זה משהו שהנפש צריכה ושבלי זה אפשר בנקל להכנס לדכאון ולהרגיש שחיקה ועייפות נפשית .
לפני כמה ימים הגיעו למוסך תלושי המשכורת. זו הפעם הראשונה שיש לי תלוש קבע והיו שם המון סעיפים שאני לא מכירה, באחד מהם נכתב שסיום תקופת הקבע שלי צפוי להיות במאי והרי אמרנו קודם שהתאריך שעודכן לי הוא באפריל.
כשראיתי את מפקד הגף בהמשך היום ושאלתי אותו איזה מן השניים הוא הנכון שוב הפתיע אותי באומרו שהוא לא רצה לומר כלום כי הוא עוד לא בטוח אבל ככל הנראה שאף אחד מהם איננו הנכון ושלמעשה אשתחרר ב14.3, משמע עוד שבוע וחצי.
בסוף היום כשחיכיתי להסעה פגשתי את השלישה הטייסתית שמכירה טוב את סיפורי מרוב שעות שהתנחלתי לה במשרד וכשראתה אותי אמרה בשמחה "שמעת שאישרו לך את בקשת סיום הקבע? אני רק לא זוכרת את התאריך המדוייק..."
ובכן, מסתבר שאחרי כל הבלאגן נראה לי רק עוד שבוע. אני כל כך מתרגשת!
שאלה לסיום, אשמח אם מישהו יוכל לתת לי תשובה הולמת.
שוף וגויאבה ערכו היכרות לפני כשבועיים ביני ובין שני בחורים שהם חברים טובים אחד בלונדיני והשני שחרחר, ואיתם הסתובבנו לא מעט בתקופה זו. הבלונדיני אוהב לתפקד כשדכנית והחליט להכיר לשוף ידיד אחר שלו כבקשתה, לאחר שראתה תמונה שלו והחליטה שהוא חתיך ולחברו השחרחר החליט לשדך אותי, בזמן שלו ולגויאבה יש איזשהו קטע ביניהם. כששאלתי אותה בהזדמנות מה המצב ביניהם אמרה שהיא לא יודעת בכלל אם היא מעוניינת בו באופן כזה.
ועתה לבעיה עצמה:
חיצונית אני לא נמשכת לשחרחר על אף עידוד מצד כולם ושטף מחמאות שמרעיפים עליו שהוא מצחיק מאוד וחמוד, אלא לבלונדיני שכאמור רוצה ככל הנראה את גויאבה, אם כי אני לא בטוחה בכלל שהוא לוקח אותי כאופציה ומה השחרחר חושב על כך ואם איכפת לו בכלל.
שיהיה שבוע מעולה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: