לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגהה


...Wiggle your toe


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ברגע אחד


חלמתי שהתהלכתי לי באיזשהו מוסד לימוד מעברי, אני חושבת שזה היה ערבוב שמחי יצר בין בית הספר היסודי והתיכון. הלכתי שם במערומי וחיפשתי מטען לפלאפון. כן, בחליפת יום ההולדת שלי. אמנם בחלומי השיער היה ארוך יותר, אולי ארוך כמו שהיה בשיאו (הגיע עד הישבן.. ואני בחורה די גבוהה) אבל זה לא מכסה כמו בגדים כמובן. 

המשונה הוא שהרגשתי בנח לגמרי, לא חשתי במבוכה מצדי אלא רק שמץ של תחושה שאולי לאלה שעומדים מולי לא נח. התחושה גם מנעה ממני לעשות פליק פלאק שהיה לי חשק פתאומי לעשות.

בעודי תרה במסדרונות אחר מטען קלטתי בזווית העין את שרדר מצבי הנינג'ה יחף, אוחז בנעליו ועולה בגרם מדרגות  (אבל זה קרה כנראה כי אתמול קראתי קצת בויקיפדיה על המנגה של צבי הנינג'ה) כשמצאתי מחשב להתחבר אליו הייתי עסוקה באיזו שיחת חולין עם אחת המורות, עמדתי מאחורי המסך כך שהחזה שלי הוסתר על ידו וניסיתי לחבר את הכבל כשפתאום... השעון המעורר צלצל.

זה כל כך מוזר אך שרגע אחד אתה כל כולך בחלום חסר ההגיון הזה, מרגיש את העירום וחצי רגע מאוחר יותר אתה מתעורר, מודע ובפיג'מה.

נכתב על ידי , 22/7/2014 12:44   בקטגוריות כבר אמרתי שאין לי חיים?  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גהה ב-22/7/2014 13:57
 



אנרגיה פוטנציאלית


כל כך הרבה פעמים אני נכנסת לקרוא את ה"עדכונים בבלוגים הקבועים" ולי עצמי אין זמן או גישה נוחה לכתיבה. לו יכולתי לכתוב בכל פעם שהתרוצץ לי פוסט בראש הבלוג הזה היה נראה פחות מנומנם ויותר מגוון- עד שאני אשכרה נכנסת לפה אני מרגישה צורך לעשות עדכון מצב וזהו.

אני צריכה להיות זמינה יותר לאינטרנט שלא דרך סמארטפון. מעניין אם אלו שאני מגיבה להם התגובות של הבלוג בכלל שמים לב לכך אחרי שבוע-שבועיים.

כן.

 

אז מה קורה וזה? פיזיקה בעיקר. החלטתי להשלים את הבגרות, לא זכרתי שאני כל כך חרשנית, אני מקדישה לזה די הרבה זמן ומתעדפת את זה במקום גבוה יותר מסלסה ומכון כושר. התוצאה היא שלמרות הזמן המושקע אני עדיין התחושה של פיגור בחומר ועכשיו אני מרגישה גם רופסת ועושה הפסקות ארוכות מדי בריקוד עד כדי העלאת חלודה.

מה שכן בכל זאת נחמד בנוגע לסלסה הוא שגררתי כבר פעמיים את דיבל ולטענתו הוא מתחיל לאהוב את זה, הוא חושב שבחתונה של אחיו שתתקיים בסוף יוני תהיה מוזיקה מתאימה מה שנותן לו דרבון כלשהו לבוא, ולי את הלגיטימציה להציק לו להגיע. אם אכן תהיה מוזיקה מתאימה והוא לא יהיה מספיק מתקדם עד אז אני הכי הולכת לרקוד עם אמא שלו. בפעם האחרונה שהלכתי הצלחתי גם לגרור חברה מהעבודה שהביאה כתגבור עוד שתי חברות שלה. החברות אהבו, היא נכנסה לשוק אבל אמרה שאני תותחית, הידד!

 

מה עוד?

לא זוכרת, מאוחר לי ואני צריכה ללמוד. אה, ועבודה.

מבטיחה להכנס יותר, מקווה להשקיע מספיק בחומר הלימודי כדי שארגיש שמותר לי להתחבר מדי פעם ולכתוב.

 

נשתמע.

נכתב על ידי , 14/3/2013 01:02   בקטגוריות כבר אמרתי שאין לי חיים?  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 36




קוראים אותי
38,344
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגהה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גהה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)