בלוגהה

בעקבות הפוסט הקודם שהגיע למומלצים קיבלתי גם הרבה תגובות. אחת מהן העבירה בי צמרמורת קלה וגרמה לי לתהות מספר דקות בנוגע למהלך חיי.

התגובה ההיא, היא הטריגר לפוסט הזה.

נתחיל בסקירה קצרה על חיי:

גדלתי בבית דתי לאומי, היסודי חולק לכיתות נפרדות לבנים ולבנות, רבים מחברותי והבנים בכיתה המקבילה הלכו לבני עקיבא (אני הפסקתי ברגע שהזמינו אותי להשבעה, זה נשמע לי מחייב מדי) והתיכון היה נפרד לגמרי וכחלק מזה שהוא דתי חוייבתי ונבחנתי 5 יח"ל בתושב"ע ו5 בתנ"ך.

אני בטוחה שכמה אנשים יפערו עיניים, אולי בעיקר על החלק של התיכונים הנפרדים אבל באמת שהיה כיף ושנהנתי.

בכיתה י"א הכרתי את החבר הראשון שלי והחזקנו יחד חמש שנים.

לאחר שסיימתי את התיכון החלטתי ללמוד הנדסאי מכונות לפני הגיוס וכחלק מתוכנית צבאית שמימנה זאת ועודדה בנות ללמוד מקצועות טכנאים שכאלה. כמו שכבר הבנתם, גם כאן הייתי מוקפת בבנות בלבד. בסיום הלימודים נסעתי עם החבר דאז לחודש בברזיל.

התגייסתי לחיל האויר ושירתתי במוסך מסוקי קרב- כאן כבר היה רוב גברי. בסיום השירות והקבע חלטרתי פה ושם עד שיצרו איתי קשר מהחברה הגדולה בה אני עובדת. לאחר שהתקבלתי ונודע לי תאריך תחילת העבודה שהיה מאוחר בכמה חודשים מאותו יום החלטתי לנצל את הזמן ולטוס לעוד חודש בדרום אמריקה. בעבודה הנוכחית, בה אני עובדת שנה, הכרתי את בן זוגי השני וגם זה הסתיים למרות ש... עזבו, כרגע זה עוד מסובך ולא ברור.

הפואנטה לכל ההקדמה הזו היא כדי שתבינו שהדברים בחיי נעשו בצורה קצת שונה.

אמנם היו לי רק שני חברים בחיי אבל עם אחד מהם הייתי חמש שנים ולמדתי איתו המון על זוגיות.

אמנם לא לקחתי שיעורי נהיגה בתיכון, אבל היום אני מרוויחה מספיק כדי לממן אותם לבד ואם ארצה אז גם רכב.

אמנם אני רוצה לקחת ראקוטן אבל המצב שלי לא באמת נורא ואפילו נחשב קל, סה"כ אני רוצה יציבות במקום מחזוריות.

אמנם אני די חדשה לעולם החילוני אבל עכשיו אני מכירה שני עולמות, דבר שרוב האנשים לא יכולים לומר.

אמנם אני אתחיל תואר (כנראה הלוואי) בגיל 25 בתקווה לסיים ב29, אבל זה אחרי שכבר יש לי הנדסאים ושנתיים בחברה ששמה משדרג לי פלאים את הרזומה.

אמנם אני צריכה בגרות בפיזיקה אבל זה רק בגלל שבתיכון בחרתי כמגמה שני מקצועות אחרים שהיו האהובים עלי ביותר, וגם היום הייתי לומדת אותם אם זה לא היה משאיר אותי מובטלת הלאה (ביולוגיה וביוטכנולוגיה) וסה"כ הבגרות שלי מכילה כ40 יח"ל, כפול מהמינמום הדרוש.

אמנם אין לי ידידים מתקופת התיכון והרבה שנים מחיי הייתי מוקפת בנות ו/או גברים איתם מלכתחילה זה חסר סיכוי, אבל איכשהו עדיין היו בני זוג והתעניינות.

פתאום אני מרגישה קצת יותר טוב.

כנראה שזו השנה האקדמית שעומדת בפתח שבגינה כולם מתחילים לדבר על לימודים, לוגיסטיקות הנובעות מכך והמפחיד מכולם- העתיד.

בשיחת פייסבוק משותפת בין חברה, חבר נוסף שהכרנו בדרום אמריקה וביני נפל לי פתאום האסימון- כל שנה אני אומרת "אולי" ו"כנראה" אתחיל ללמוד בשנה הבאה ובכך בעצם מאפשרת לעצמי פתח מילוט. לכן החלטתי עוד באותו הרגע וכך גם כתבתי להם "שמרו לי מקום, אני מצטרפת אליכם בשנה הבאה".

אחרי בירורים לא מעטים נכון להרגע אצטרך להשלים בגרות בפיזיקה שמתברר כי זה דרישה מקדימה ללימודי הנדסה במוסד הלימודים בו אני מעונינת והאלטרנטיבה היחידה לכך היא מכינה במהלך הקיץ. בנוסף אני צריכה להשיג עוד כמה נקודות סכם מה שאומר שצפוי לי מפגש שלישי עם הבחינה הפסיכומטרית כשהפעם לפחות אני מאוד ממוקדת על הציון הכמותי ודגש קטן יותר ינתן לאנגלית כי מאוד מתחשק לי להוציא פטור.

וכך כנראה עומדת להראות השנה הקרובה, פסיכומטרי בדצמבר ומכינה ולימודים לבגרות בפיזיקה מפברואר ועד הקיץ. וכל המאמץ הזה כדי שתהיה לי הזכות לסבול חפירות וכאבי ראש לארבע שנים נוספות. האח!

ענייו נוסף שהרהרתי בו ועוד אעדכן לגביו הוא האם להמשיך במשרת סטודנט במקום העבודה הנוכחי שלי.

מצד אחד, הייתי שמחה כי הבנתי שזה עשוי להיות די גמיש ואז כמובן שזה יהיה עדיף על מלצרות או חלטורות כאלה ואחרות.

מצד שני, רבים מזהירים אותי שהשנה הראשונה ללימודים היא קשה דיה גם בלי עבודה. מה גם שהמנהלת הנוכחית שלי, זו שאמורה לאשר את העניין היא די כלבה מעצבנת ועלולה להקשות עלי. לגביה אני מקווה שהיא תצא כבר לחופשת הלידה שלה ואם המנהל המחליף יהיה נחמד כמו שאומרים כולם, אצליח לסגור איתו משהו ולכפות את התוצאות עליה.

מחשבה שעוברת לי בראש די הרבה בזמן האחרון:

הדברים המרכזיים שמעסיקים ושיעסיקו את חיי בתקופה הקרובה הם שיעורי נהיגה, פסיכומטרי, בגרות בפיזיקה, ולהתחיל להשתמש בראקוטן כי נמאס לי שהמחזור מנהל לי את חיי החברה והבטחון העצמי.

היתכן שאני ברגרסיה לגיל 16?

******עריכה******

לא יודעת איך זה קרה, אבל הפוסט הגיע למועדפים. אז הנה אני עושה כאן פרינט סקרין, כי זה מה שתמיד עושים.