בלוגהה

כמדומני שכבר ציינתי בעבר שאני נמצאת בארץ השיכורים יחד עם קבוצה גדולה של ישראלים שהגיעה לכאן לרילוקיישן.
הגענו במספר גלים. הראשונים הגיעו לכאן יחד איתי, לפני כשנתיים וחצי ולמיטב ידיעתי כולנו תוכננו להשאר כאן שנה ומאוחר יותר האריכו לרובנו את החוזה לעוד שנה וחצי (ולי האריכו לפני מספר שבועות בעוד מספר חודשים).
קבוצה שניה הגיעה לפני שנה וחצי. אחד מהם היה קולגה שלי עוד בארץ, בעל ידע רב ומוערך על ידי כולם וגם אדם נחמד באופן כללי.
בארץ עבדנו אמנם יחד אבל לא היינו מאוד קרובים וכאן מטבע הדברים התחברנו יותר.

בתחילה חששתי מעט מהגעתו כי כבר הייתי במערכת יחסים עם המבורגר ולא ידעתי אם אקבל ממנו "מבט עקום" בגלל העובדה שהוא מקומי/לא יהודי וכו'. ישנם יותר מדי אנשים שאוהבים לדחוף את האף לתחתונים של אנשים אחרים. לשמחתי הוא לא עשה מזה עניין ולא גרם לי להרגיש שלא בנח ולהפך- מדי פעם התבדח על זה שישראלים רבים נהנים מהשהיה כאן ומחפשים דרכים להוציא דרכון מקומי ורמז שעבורי זה יכול להיות קל מאוד.

לפני יומיים הוא סיים את החוזה וחזר לארץ. ביום האחרון הוא הגיע לכאן העיקר כדי להחזיר פלאפון, מפתחות רכב וכו' וביקש ממני טרמפ הביתה.
הוא ישב עם כולם בקפיטריה ואמרתי לו שאלך להביא את מפתחות הרכב שלי ושאשוב עוד מספר דקות. עוד בטרם הספקתי לחזור לשולחן נתקלתי בהמבורגר במסדרון והוא אמר לי שהקולגה מחפש אותי. הופתעתי, שהרי אמרתי לו שתיכף אשוב וכשפגשתי בו התנצלתי כי לא ידעתי שהוא ממהר כל כך. הוא אמר שזה בסדר ושהוא עזב כי הרגיש שהדמעות עומדות לו כבר בגרון.

בדרכנו החוצה הלכנו לפגוש את הקולגה הסטלן, שביחסי עבודה נוטה להיות די מעצבן ולא אחת ריכלנו וקיטרנו עליו, והם התחבקו קצרות ואז כבר האודם בעיניו ניכר ממש והוא התנצל ואמר שהוא חייב לעזוב לפני שהוא ידמע ממש (ואני נופפתי את אצבעי במבט מאשים "תראה מה עשית, סטלן! גרמת לו לבכות!").
הסעתי אותו הביתה וניסיתי לקרר קצת את האווירה בסמול טוק. כשהגענו אליו ניסיתי לעשות את זה הכי בקז'ואל שאפשר, הזכרתי לו שניפגש עוד כמה חודשים בארץ בטון אגבי של "יאללה, נתראה מחר" ואפילו לא התחבקנו. 

הוא היה כל עצוב אחרי שנה וחצי ולי צפויות כאן סה"כ של שלוש שנים. אמרתי להמבורגר שעזיבתו העציבה אותי וגורמת לי לחשוב על העזיבה הקרבה שלי. אמרתי חצי בצחוק שנראה לי שאתעלם מכולם במסדרון כי אני לא חושבת שרק אדמע כמו חברי הישראלי, אלא אבכה ממש וזה בטח לא יהיה מראה יפה. הוא אמר לי שאני מקווה שלא אכעס אבל הוא חושב לקחת יום חופש ביומי האחרון בעבודה כי הוא לא בטוח איך הוא יתמודד עם זה.

וזה כבר ממש המיס לי את הלב.