בלוגהה

לפני מספר שבועות ערכנו מנגה הבסטי מהבר ואנוכי מפגש סקייפ ובירה, כמו שאנו עורכות מדי פעם.

תמיד נחמד להתעדכן איתן ועם המתרחש בחייהן. מנגה דיברה על מעבר הדירה, הלחץ בעבודה והתזה, הבסטי סיפרה אף היא על החיים המשותפים עם ארוסה בדירה החדשה ועל ההכנות לחתונה ואני הייתי סתם משעממת.
החתונה הזו, כמו שאתם כבר יודעים, היא נושא מרכזי לאחרונה אצל שלושתנו, האחת ככלה שמשום מה החליטה שחודשיים הם מספיק זמן כדי להרים אירוע, ועבורנו כמארגנות מסיבת רוקוות בלתי מנוסות ולחוצות באופן כללי.
דיברנו על כרטיסי טיסה ותאריכים ועניתי שאני כך ואני אחרת ואז נשאלתי למה התשובות הן בגוף ראשון והאם פיץ מגיע. אמרתי לכלה שתזמין אותו וניתן לו להחליט. אז קראתי לו לומר שלום לבנות והבסטי אמרה שהיא תשמח מאוד לראות אותו בחתונה ושמזמן הגיע הזמן שהן תכרנה אותו ושיגיע לביקור. הוא הודה לה ואמר שיחשוב על זה ונראה אם זה מסתדר.

בפסט פורוורד קדימה אומר שמתוך כמה ימי חופש שביקשנו הייתה בעיה עם אחד התאריכים אבל בירור קצר עם המנהל החדש שאמר שיהיה בסדר ושנינו הזמנו כרטיסי טיסה לארץ. הידד!
אבל עכשיו למעשה הכל מבולבל.
בהתחלה חשבתי שכמו שאנשים אחרים עושים לעתים, כשידוע להם שישראל היא מדינה קטנטנה בשטחה גם פיץ ירצה לסייר לאורכה ולרוחבה ובעיני רוחי כבר ראיתי את ים המלח ואילת, אבל מסתבר שהוא מעדיף ביקור רגוע יותר וניכר שלא נתרחק מאוד מאיזור המרכז.
אז אמנם עבורי זה לא באמת טיול לחו"ל והחתונה ומסיבת הרווקות באמצע די מכתיבה את כל מה שמסביב ובכל זאת אני רוצה לטייל איתו ולהראות לו כמה שיותר ושלא מרגיש שהוא סתם נסחב לכאן אחרי למרות שהסיבה המרכזית לביקורנו היא החתונה.

אבל אז הגיעה שאלת השאלות:
האם בהזדמנות זו עלי להפגיש אותו עם הורי?

 הוא אמנם לא העלה את הנושא אבל זה די הבזיק במחי כשנזכרתי שאנחנו נהיה בארץ בפורים, בו באופן מסורתי אנחנו מוזמנים לארוחת חג אצל דודים שלי (שגרים בבני ברק. כשהסברתי לו קצת על העיר הזו ועל תושביה הדתיים עד חרדים הרגעתי אותו ואמרתי שכל עוד הוא לא יורד מכנסיים באמצע הרחוב הוא יהיה בסדר).
מצד אחד אנחנו בני זוג כבר למעלה משנתיים אז נראה לי שזה מתבקש ומצד שני אבא שלי, שהוא הטיפוס הדברן והחברתי יותר מבין הורי לא דובר אנגלית. אמא שלי מבינה אנגלית בהחלט אבל היא טיפוס שלא מדבר או מתקשר באף שפה, מה שיוצר פרדוקס משונה בעולמי הצר בו בסיטואציה הנתונה, תיאורטית, אמי היא הטיפוס בעל יכולות תקשורת טובות יותר. גם לאחיות שלי יכולות תקשורת סבירות באנגלית.

ומצד שלישי, אולי עדיף שאבי לא יכול לתקשר עם פיץ כי בכל פעם שנושא הקשר שלנו עולה, הוא מנסה להזהר מאוד בדבריו כשהוא פוצח במונולוג ה-"אם אתם חושבים על הקשר שלכם ברצינות כדאי שהוא יתגייר", תוך כדי שהוא לא שוכח לנסח חמש-שש וריאציות זהירות של "אבל אל תכעסי עלי, טוב?" או "אני רק אומר את דעתי". פעם אחת החלטתי להשתעשע מעט ברשעות עם אבי שללא ספק הרגיש שלא בנח והצעתי לו שכגבר, אולי כדאי שיסביר לפיץ במה גיור כרוך ונראה איך הוא יגיב.

כששאלתי את בן זוגי לדעתו נראה שגם הוא לא בטוח בנוגע למפגש. משוכת התקשורת היא ללא ספק אישיו כי אם הם לא יכולים לשוחח זה הופך את כל העניין למסורבל ומביך הרבה יותר. בפעם אחרת כשדיברנו על הנושא הוא אמר שבכל מקרה אני חוזרת לארץ בעוד מספר חודשים אז אולי אין טעם להביך ולייגע את כולנו במפגש שכזה כשהסוף כבר ממש מעבר לפינה. גם נכון.
כשחשבתי על זה קצת יותר לעומק אמרתי לו שהוא ללא ספק הולך לפגוש את כל החברות הקרובות שלי, שבהחלט דוברות אנגלית, וכמו שאני רואה את זה, חברות קרובות הם כמו משפחה אבל כזו שכן בחרתי. סוג של פשרה אבל מעט עקומה.

אצל הוריו התארחתי מספר פעמים ובכל פעם נשארתי ללון שם כמה לילות (בעיקר סביב חג המולד), כך שמרגיש לי שלכל הפחות הם צריכים להכיר. מצד שני, גם עם האקסים תמיד הביכו אותי מפגשים מעין אלה אלא שהפעם התקשורת תהיה בעייתית, אי-יהדותו תהיה ללא ספק פיל באמצע החדר, וגם עבור פיץ, שמעולם לא הגיע לשלב במערכת יחסים בו הוא מכיר את ההורים אני בטוחה שהדבר לא יהיה פשוט.
אני יכולה פשוט לא להגיד להורים שהוא מגיע לארץ אבל אני לא רוצה שהם יקחו את זה קשה אם יגלו מאוחר יותר או שפיץ יעלב.

אז מה אתם אומרים?
להכיר אותו להורים או פשוט לא ליידע אותם? 

הקדמה:

באמת שעוד דברים מתרחשים כרגע בחיי אבל זה ללא ספק כאב הראש המרכזי כרגע.


הפוסט הקודם עצר בנקודת הזמן בה המשתתפות הציעו ללכת לקריוקי בעוד אני התחלחלתי. שלחתי הודעה למנגה, שלא הגיבה עד אותו הרגע בקבוצה וסיפרתי לה שהבנות רוצות קריוקי ולי זה נשמע כמו אסון וציפיתי שהיא תהיה חברה תומכת ושתכתוב שגם היא מתנגדת, אך במקום הבוגדת הזו כתבה בקבוצה "קריוקי זה אחלה רעיון!". איכסה.

בשבוע שעבר שוחחתי עם הבסטי המתחתנת בסקייפ וסיפרתי לה מעט על מאחורי הקלעים של ארגון מסיבת הרווקות. סיפרתי לה גם על הקריוקי, על מעשה הבגידה ותחושותי. הבסטי עיוותה את פניה אל מול מצלמת הלפטופ ואמרה שגם היא לא מתה על הרעיון ושבגלל הצעות כאלה היא ביקשה ממני לארגן. "אבל" היא הוסיפה "אם אתן מתקשות, אפשר לעשות סדנת אלכוהול", היא אפילו שלחה לינק למקום מסויים. הבחורה ארגנה בעצמה מסיבת רווקות לא מזמן אז הנחתי שהיא נתקלה בפעילות הזו שמצאה חן בעיניה.
השם של החברה המפעילה הוא מוכר בתחום, כך שלא חששתי ממוניטין, ובנוסף לאפשרות המוכרת של להזמין את הברמן אלינו, ישנה אפשרות חסכונית יותר של להגיע אליהם לתל אביב.
הידד! אין קריוקי ונמצא פתרון!

זה הרגיש מאוד נעים ומספק לדעת שתיאורטית, נפתרה הבעיה, ונהנתי מהתחושה הזו במשך זמן מה.
אבל אז, כשמנגה סופסוף יצרה קשר עם הברמנים, התברר שהכיתות שלהם כמעט בודאות תפוסות באותו תאריך שקרוב מאוד לפורים, והמחיר של להזמין ברמן אלינו לפעילות של עד חמש עשרה משתתפות הוא קבוע ועומד על כ1500 ש"ח.
מיד כשסיימה לספר לי את הפרטים היבשים היא נאנחה והמשיכה ב"תראי" ושיתפה בדעתה ובחישוביה.
נכון לעכשיו, נראה כי נהיה שבע עד אולי עשר משתתפות, מתוכן כמובן מורידים את הכלה שלא משתתפת בתקציב, כלומר המחיר יעמוד על כ200 ש"ח למשתתפת. בנוסף, מאחר ומדובר בחתונת פורים יש צורך בקניית תחפושת או אביזרים וכמובן שצריך לתת מתנה... "בקיצור, 200 ש"ח זה די כבד עלי כרגע".

כשחשבתי על זה קצת יותר לעומק הבנתי שזה לא באמת נגמר שם, כי צריך להשקיע עוד כסף בכיבוד, קישוטים וכו' וכל זה תוך כדי תקווה שהדירה של הכלה המיועדת גדולה מספיק לאכלס את כולם, כי אין לנו באמת מקום אחר למפגש.

התחלתי בינתיים לחפש מפעילים אחרים שעורכים סדנאות דומות ונתקלתי במאמר שמסכם כמה אמורות לעלות פעילויות פופולריות שונות ונכתב שם שמדובר בסדר גודל של 100-200 ש"ח.

אז מה יש לנו בינתיים?
1. חברה אחת קצרה במזומנים ואת שאר הבנות אני לא מכירה. מה אם כולן קצרות?

2. הבנות הללו בכלל היו בקטע של קריוקי. פיכסה.
3. הקבוצה לא מאוד פעילה והתאריך המיועד הוא בעוד חודש. מה אם הן ישכחו ועוד פחות בנות יגיעו?
4. כאב ראש.

בינתיים מתחשק לי לערוך משחקים סטייל מסיבת כיתה של פעם, לתלות פוסטרים של ספייס גירלס ובקסטריט ביז בשביל האווירה, להגיד לכל אחת שתביא אלכוהול ולקנות קצת במבה. 
אוף.