בלוגהה

"הכל בסדר איתך?"

"כן... לא יודעת..."

"ספרי לי"

"אממ... אתה חושב שאנחנו זוג מוצלח?"

"נדמה לי שכן. למה את שואלת?"

"אני לא בטוחה, בזמן האחרון יש לנו את הריבים הקטנים האלה. חוץ מזה, אני מרגישה שאני כל הזמן מנסה לשנות אותך וזה גורם לי להרגיש אדם מגעיל"

"לא הייתי קורא לזה ריבים, אנחנו תמיד מיישבים את הדברים יפה בינינו. חוץ מזה שאמרנו שהחלטנו שלא שומרים בבטן, אז לפעמים זו התוצאה".

"נכון"

"ואני לא מרגיש שאת מנסה לשנות אותי. אם היה מדובר על עניינים שאני לא מסכים להם בחיים לא הייתי זורם איתך. וגם באלה שכן- לפעמים אני פשוט צריך דחיפה".

"אבל זה גורם לי להרגיש הרעה בסיפור. כמו אז בבר שהתחשק לך לעשן והרגשתי שאני ממש הורסת לך את המצברוח עם העיקשות שלי".

"לפעמים ממש בא לי סיגריה, אבל אני מעריך את זה שאת מחזיקה אותי ואומרת לי לא. יש מקרים שאני צריך את זה".

"וזה בסדר שאני חופרת לך על ספורט ותזונה?"

"אם זה יהיה מוגזם אני אגיד לך. זו אחת הסיבות שאני רוצה להרשם למכון הכושר שלך, שנלך יחד ונדרבן אחד את השניה".

"זה מאוד יחמיא לך אם תתחיל להקפיד, לי זה לגמרי יעשה את זה..."

למרות שאנחנו מסכימים בינינו ואפילו יודעים לריב יפה כשצריך איכשהו יצאתי מהפעם האחרונה שהתראנו במן תחושה משונה, אז החלטתי שאני מנצלת את הפסח לניקוי ראש. בצאת החג לא התקשרתי אליו והודעה ממנו ראיתי רק קרוב לתשע בערב (בדיעבד הסתבר שהוא שלח אותה שלוש שעות קודם אלא שהפלאפון שלי כנראה דביל). הוא הופתע קצת שלא התקשרתי, אמרתי לו שלרוב אני זו שמרימה טלפון לכן אם זה לא קורה אחת ל- זה לא נורא. הבנתי בקול שלו שהוא קצת מבולבל. הוא לא שאל ואני לא הסברתי.

למעשה, אני אפילו לא בטוחה מה יש להסביר. על פניו הכל בסדר, אלא שלפעמים אני תוהה האם ההשקעה רבה מדי?

זה כמו שאפשר בקלות לקפוץ לחנות בגדים ולקנות בגד שדי מתאים לטעם שלנו או שאפשר לרכוש בדים וליצור, בהשקעה מרובה בגד שיקלע בדיוק למה שאנו רוצים. האם ההשקעה בהכרח תהיה שווה את זה?

ומן הצד השני, אני רואה איך הוא כן משקיע בקשר שלנו. תמיד מתאמץ לגרום לי להרגיש נאהבת ומיוחדת, משתדל לוודא שאני מרוצה ומנסה לחדש ולגוון וכל זה בלי לדרוש ממני הרבה בחזרה.

שלא תבינו לא נכון, לפעמים אני מרגישה ממש טוב איתו, אבל לפעמים צצים גם רגשות פחות חיוביים ולמרות שאני יודעת שבקשר בוגר לא הכל זה לבבות וקופידונים אני חושבת שהדבר האחראי יהיה לעצור ולחשוב מה הרגשות האלה אומרים לפני שיהיה מאוחר מדי.

לימודים. יותר מדי מהם.

ולחץ, יותר מדי לחץ עצמי על עצמי שמוביל לשורה הקודמת.

לא סתם זה נקרא פיזיקקה.

שלשום היה תגבור של ארבע שעות, אליו הגעתי עם הרבה אנרגיה ואובר החצנה כמו שבד"כ קורה לי אחרי שלוש-ארבע שעות שינה.

אתמול היה שוב תגבור של ארבע שעות, והפעם אני שקטה יותר ואפילו חווה נפילת סוכר אחרי שמונה שעות שינה. מיד בתום התגבור התחיל שיעור של ארבע שעות.

כמעט הקאתי על המורה, לא יכולתי לשמוע על מכניקה יותר.

לא שאני ממש מוצלחת בזה, כן? 

"יש לי בעיה עם קליעים" אמרתי למתרגל, "גם להרבה מילדי אפריקה" הוא השיב לי.

חשבתי שזה שנון, אבל אתמול הוא חזר על זה שוב אז אני מניחה שזה כבר בדיחה קבועה אצלו למתוסבכי מתקף-תנע כמוני.

אבל אתמול גם התחלנו חשמל. אני פוחדת מחשמל. אני לא מבינה חשמל. זה לא משהו שאפשר לדמיין, כל הזרמים האלה מופשטים מדי.

עכשיו ניסיתי לפתור את השאלה הראשונה והשניה בחשמל ולא הצלחתי.

נראה לי שהתייאשתי.

יתכן שזו הסיבה שאני כותבת עכשיו?

ויתכן שזו הסיבה שאני מסיימת את הפוסט והולכת לאיביי במקום למחברות?