בלוגהה

כיף: אני אחרי הבחינה והיא הייתה פחות גרועה משציפיתי.

באסה: ככל שהזמן עובר אני מפקפקת בתשובות שלי יותר. 

כיף: בשורה התחתונה נראה לי שעברתי.

באסה: אבל זה עלה לי בכך שנאלצתי לוותר על ביקור אצל בסטי בלונדון.

כיף: אבל אם באמת עברתי זה כנראה שווה את זה. 

באסה: עכשיו אני צריכה להחליט מה הלאה ואני גרועה בהחלטות.

כיף: בינתיים יש לי סופסוף זמן לכל הדברים שהתגעגעתי אליהם.

באסה: ואני ודאי אחטוף שוק מכמה שהחלדתי בזמן שעבר.

כיף: יש לי המון תכנונים חברתיים לעתיד הקרוב, ביקור בבית וטיולים.

באסה: השאלה היא איך משלבים את כל אלה בזמן כל כך קצר. 

כיף: למשל- יש קונגרס סלסה מגניב בברלין בסוף ספטמבר.

באסה: אבל אני רוצה לבקר בעיר בלי קשר ובטח לא אספיק להנות משני הדברים בטיול קצר אחד.

כיף: מחשבה פושעת: אז אולי אסע פעמיים?

באסה: אבל מה עם שאר המקומות שתכננתי לבקר בהם? 

כיף: הפוסט נכתב ובקבוק הקאווה מתרוקן.

באסה: אני צריכה לקום לעבודה בעוד שש שעות.

זה אמנם נחמד שאני הצד הדומיננטי בזוגיות הזו- כשאני מדברת אתה מקשיב,  כשאני מתלבטת בבעיה אתה חושב יחד איתי וכשאני זקוקה לידיד אתה תומך.

אבל רבאק, לפעמים אני צריכה שתוביל, שתיזום מהלך שהוא פרי מחשבתך ולא תגובה למעשה שלי, שתהיה אתה דומיננטי פעם אחת.

כי לעתים אני זקוקה לתזכורת שחוץ מזה שאתה בן זוג, חבר ואדם אתה גבר. כמה סטריאוטיפי- ככה פשוט.

האם זה יותר מדי לבקש?