לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגהה


...Wiggle your toe


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2012

לבי בסוף מערב?


22.09

שוכבת כאן על מיטת הקינג סייז במלון באיזור הסיליקון ואלי שבקליפורניה, מנסה לספוג את כל הנוחות שאפשר לפני הטיסה הארוכה הביתה.

שבועיים של קורס מטעם העבודה ועוד שבוע חופש שביליתי כאן- מנהטן, וגאס ומעט מקליפורניה- מנסה לעכל את סגנון החיים הכל כך חומרני וחסר דאגות שיש למקומיים, תוהה איך היו נראים חיי אם המלחמות והקומוניזם ששלטו בארצות מוצאם היו מבריחים את אבות משפחתי לכאן במקום לישראל.

הכל כאן כ"כ נגיש ופשוט, חסר דאגות ורגוע, רמת החיים גבוהה ותרבות פנאי היא לא מילה גסה.

לפני כמה ימים הזדמנה לי שיחה עם קולגה, בן 47 ואחד האנשים הכי רגועים ואופטימיים שאני מכירה שעל אף תכונותיו המסר שלו אלי היה: את צעירה ועתידך לפניך, במדינה שלנו קשה מאוד לחיות בכבוד, התחרות והפרנסה קשים (עד לרמה שנותר לו 30% נטו מהמשכורת לאחר מיסים!) וסדרי העדיפויות מעוותים. סעי וחיי את חייך בחו"ל!

עוד באותה שיחה סיפר שהוא חי שנים רבות בנכר ובמקומות שונים, שאימו היא הסיבה היחידה שהוא לא עוזב ושהוא חוסך כדי שבנותיו ילמדו מעבר לים.

 

29.09

השעה התאחרה לי אז, הגוף, המחשבות והטיסה הכבידו ומנעו בעדי מלסיים.

שבוע עבר והמחשבות עוד כאן. האם לנסות את מזלי בחו"ל? תמיד עניינה אותי האפשרות לחיות לתקופה מסויימת במקום אחר, ועכשיו אני מתלבטת אם לשלב איכשהו לימודי תואר עם הנסיון הזה. כצפוי, הסיבות נגד מעבר שכזה הם הבדלי שפה, הריחוק מהבית והחברים, מנטליות שונה (ואולי זה יתרון?) והידיעה שבכל מקום אחר אני זרה. אולי אצמצם את החוויה לשנה או סמסטר בודד של חילופי סטודנטים? אולי לחלופין אבנה על תקופה ממושכת יותר ואז אוכל להרגיש חופשיה ללמוד תואר בנושא שמעניין אותי באמת מתוך ידיעה שהשווקים גדולים יותר וסיכויי ההשתלבות במעגל העבודה טובים יותר? כמובן שהחלטה כזו תצריך מחשבות לטווח ארוך גם בנושאים אחרים כגון מה יהיה בבחינת מציאת בן זוג? לאיזה חינוך יזכו ילדי? אני יודעת שאלה מחשבות רחוקות מאוד אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על הנושאים הללו, במיוחד כשלאחרונה המודעות שלי למהירות שבה הזמן חולף גברה פלאים, וזה נושא לפוסט אחר שיכתב ונכתב.

 

כולם יודעים שעדיף להצטער על דבר שנעשה מאשר לתהות "מה היה קורה אילו", השאלה היא כמה רחוק- תרתי משמע- לקחת את זה, האם אני מוכנה להתמקד בחיים שלי כאינדיבידואל במנותק ממסורת של ציונות? האם אוכל להתגבר על הפחד מהידיעה שכל מה שאי פעם דמיינתי עבורי מבוססים על הנסיון והחוויות שלי מהמדינה וכל זה עלול להיות מוחלף בבלתי נודע?

 

מה עושים?

 

נכתב על ידי , 29/9/2012 13:23   בקטגוריות להקיא אל הדף, קצת רצינות עוד לא הרגה אף אחד..  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האיש שחלם ב-29/9/2012 13:50
 



שלום, אני נוסעת


אז אני אמורה לעלות על מטוס היום בלילה ולרדת ממנו כ13 שעות מאוחר יותר בחוף המזרחי של ארה"ב. שלושה שבועות אהיה שם, שבועיים מתוכם הם קורס מקצועי ועוד שבוע של חורים בכיס בניו יורק ווגאס. כמו הטיסה הקודמת ליבשת הזו, אז נחתתי בפרו, איכשהו גם הפעם אני לא מתרגשת וחושבת בעיקר על כל הדברים ה"שוליים" שנותרו לי לעשות כמה שעות ספורות לפני העליה למטוס (לקנות עוד מזודה, להמיר כסף, לברר את מזג האוויר בניו יורק...). אני נוסעת. וכשאחזור אני אמורה לקבל את המחשב החדש מהעבודה ואז תראו אותי כאן יותר. סיונארה.
נכתב על ידי , 3/9/2012 10:08   בקטגוריות טיולים, לעבודה ולמלאכה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Light_Keeper ב-29/9/2012 13:21
 





Avatarכינוי: 

בת: 36




קוראים אותי
38,344
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגהה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גהה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)