אני רוצה לדבר עם אמא. למה אני לא יכולה פשוט לשבת ולדבר איתה כמו פעם? כמו כשהייתי קטנה.
פשוט לשבת לדבר,בלי שום דאגות.
אני רוצה לשמוע את צחוקה של אמא, אמא, בבקשה, אני רוצה שוב שתצחקי, אפילו את הצחוק המעצבן שלך.
אמא, אני רוצה שתחבקיני חזק, ותגידי שאת אוהבת אותי, שאת לעולם לא תלכי.
אמא, תבטיחי שאת תמיד איתי.
ואולי אני מכחישה שאת נעלמת, ואולי מכחישה שאת מרחקת.
אמא, את יודעת, אני אוהבת אותך.
אוהבת את סבתא.
את אבא.
את אח שלי.
אוהבת את המשפחה.
אוהבת את בעלי החיים.
אז למה אלוהים לא שומר עלינו?
אמא, אני רוצה לבכות.
בבקשה, תביאי ממחטה, ותחבקי אותי חזק, ותגידי לי לבכות.
ותלטפי אותי.
אמא, אני רוצה שבת חולים זה יהיה מושג יחסי, שיעלם במהרה מהחיים שלנו.
אני רוצה שמוות אפילו לא יהדהד.
אני רוצה שהכל יהיה ורוד.
אמא, הלוואי שתהיי כאן ושהכל יהיה בסדר...ושהמשפחה תהיה כאן... ושהכל יהיה ורוד