| 6/2008
תשובות לשאלון השבועי,עידכון.
האם את מעריצה אדם, זמר, קבוצת ספורט או להקה כלשהי? את מי?
בוב מארלי,נלסון מנדלה,צ'ה גווארה,ג'ימי הנדרקיס,סטיבי וונדר אנשים אם יכולת מדהימה,שחוץ מהמוזיקה שלהם או מכושר המנהיגות, והאומץ שלהם עברו את גבולות של אמונה,וההשפעה שלהם על אנשים והחשיבה שלהם הגיעה עד היום ותמשיך.
למה את מעריצה אותם?
לא הייתי קוראת לזה "מעריצה".אבל אני ממש מעריכה ויש להם חשיבות מאוד גדולה עליי ועל כל העולם,ולא רק אלה שכתבתי,אלה עוד הרבה מאוד שאם המוזיקה שלהם פרצו גבולות וסחפו אחריהם כל-כך הרבה אנשים,התקופות היפות האלה שלי לא יצא להיות חלק מהם, וככל הנראה לא היו עוד אנשים כאלה ואם היו או יש הם ממש לא אותו דבר.כמו הביטלס.חבל.
במה מתבטאת ההערצה הזו? האם את לובשת חולצות שלהם? פוסטרים בחדר? מה עוד?
עצם העובדה שנתקלתי בהרבה מקרים של אנשים שהתשובה שלהם הייתה משהו בסיגנון "ת'אמת שלא ממש,אבל נו..האיש הזה" ת'כלס זה ממש ביזיון,מי יילבש חולצה של צ'ה גווארה בלי לדעת איך לבטא את השם,או לדעת בקצרה איזה מין חיים היו לו,או לפחות את החשיבות שלו.
לא אכפת לי שתהיה לי חולצה שלו,שחושבים על זה אני ייקנה.
האם לדעתך הערצה כזו היא דבר חיובי או שלילי? מדוע?
לדעתי הערצה כמו שלי היא טובה,לא הייתי קוראת לה "הערצה" והיא בעלת חשיבות ומשמעות אמתית,ואי-אפשר להאשים אותי,בימינו אין לנו את מי להעריץ,ממש קצת אנשים.שכל אחד לוקח את התפקיד שלהם למקום אחד בשבילו.זה הצד החיובי.
הצד השלילי.זה הצד שאתם רואים כיום בבלוגים ובכלל בבני-הנוער שחושבים שמבינים במוזיקה ושומעים "טוקיו מוטל".ועוד הרבה להקות חסרות משמעות אחרות.לא שזה דבר רע לפעמים,לפעמים.
תני 3 סיבות מדוע כדאי להעריץ את מי שאת מעריצה?
1.נלסון מנדלה היה איש אמיץ שישב בכלא במשך 27 שנה במדינה שאחר-כך הפך להיות הנשיא שלה.
2.הוא נלחם למען שוויון זכויות של לבנים ושחורים בדרום אפריקה ומשם זה המשיך הלאה.וגם כנגד הדיכוי של הממשלות הלבנות שמדכאות את העם השחור,שנשלט על ידיהם.
3.אחת הסיבות שהוא ישב בכלא שהוא גם הודה וציין אותם בבית-משפט במשפט שהתקיים נגדו זה שהוא פעם בשתי מחתרות
שלא משנה עד כמה הממשלה יצאה נגדם והשתמשה באלימות נגדם,וכנגד האזרחים.הם לא. עד לשלב ממש מאוחר יותר. מה שאני מנסה להגיד בזה,זה שהבנאדם היה הגון,ורדף אחריי צדק. כשלבסוף הצליח.
ולצערנו יש ממש קצת אנשים כאלה היום.
האם יש למעריצים יתרון כלשהו על פני אלו שלא מעריצים?
נראה לי שכולם מעריצים מישהו,ואם לא אז זה ממש רע,זה כאילו שאין לך שאיפות בחיים,כי זה מה שהחשיבות בעיניי של האישיות האלה.זה מכניב בי שאיפות ודרך חיים.
האם הערצת פעם מישהו לא מפורסם?
בטח!אנשים מהיום יום.רופאים שמצילים חיים,כבאים,אלכסנדר מוקדון.
והכי הכי בעולם,זה האח הגדול שלי. שלא נראה לי שאני בחיים יכיר בעולם בנאדם כזה,אני לא מצטערת אבל פשוט אין מילים לתאר אותו.
וגם את אמא שלי.גלי.
מה היה כל כך מיוחד בו?
שדרכו למדתי את ערכה של המשפחה,הוא האמין בי ובאחים שלי כל החיים ואני יודעת שהוא ימשיך,בני-אדם כמוהו לא מוצאים כיום, ברגעים הכי קשים של החיים שאי לא ממש זוכרת אותם ולא מאחלת לאפאחד מכם לעבור אותם הוא היה שם בשבילי ובשביל האחים שלי ובעוד אינספור פעמים והצליח להראות ולהוכיח לא רק לי לכל האנשים סביבו מהי משפחה אמיתית.
ואמא שלי,אישה ממש אמיצה שמגדלת אותי ואת האחים שלי ומביאה לנו אינסוף אהבה,לא הרבה אנשים יכולים להיות אמיצים כמו שהיא.
the young generation of whites,blacks,browns-you're living at time of revolution,a time when there's got to be a change.
people in power have misused it,and now there has to be a change and a better world has to be built. oxford,england,december 3,1964,malcolm x
אנשים,תחיו את מה שאתם מאמינים... שבוע טוב =]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
