Momento Mori
you live only once |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
והיום?
עשיתי לעצמי גמילה ממושכת מהבלוג.
מהבלוג ומעולם הישרא בכללי. להגיד שזה מה שהפך אותי למאושרת או בריאה יותר, זאת תהיה הגזמה ברוטלית.
פשוט לא היה לי זמן לחשוב על האומללות שלי, דאגתי להתעסק בכל דבר אחר.
עד שנפל לי האסימון.
המשקל מראה על 62 קילו דוחים במיוחד.
קלטתי עד כמה אני אכלנית כפייתית.
למדתי, בדרך הקשה, שלא כל דבר אפשר להקיא- או לפחות רק כשלומדים להקיא.
הבנתי שיש לי חברים אמיתיים אחרי הכל.
הבנתי שאני באמת באמת מאוהבת בחבר שלי.
הבנתי שאני עייפה ומרוטה.
הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים.
הבנתי שאני חולה.
האסימון נפל לי רק אחרי שחידשתי את הקשר עם חברה מהילדות. אותה אחת אשר הכניסה בי את השד העוצמתי "אנה" לראש... הבנתי שזה ניסיון עלוב שלה לנסות להנצח מעלי. החלק הנורא מכל, שהיא מצליחה בזה לא רע.
התעורר בי אל נושן. או יותר נכון אלה: זאת המוטיבציה. המוטיבציה להסתפק בסלט. המוטיבציה לא להכניס דברים משמינים לפה. זאת המוטיבציה להיות בהכרה על כל מה שנכנס לי לפה (ויוצא ממנו).
אפשר להגיד- אני פותחת דף חדש. והפעם, אני לא קורעת את המחברת.
אני חוזרת לטריקים הישנים. לאט לאט, אבל אחזור.
| |
|  כינוי:
Dance-Macabre בת: 35 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
