אני רצינית איתכם! אני בסוף ה"קריירה" שלי!
אוקי, מההתחלה..
הכל התחיל ביום חורף גשום, שבו באו המשפחה ואח"כ בשעה 21:30 הייתי אמןרה לצאת עם חברות לרעננה.
היה אמור להיות נורא כיף והן גם היו אמורות לישון אצלי.. אבל מה??
אמא החליטה לעשות לי חיים קשים והיא החליטה שאני רוצה לסבות אותה כל החיים..
אז מה הלכה ועשתה? כמובן, לא הרשתה לי לצאת, הרסה לי את היציאה את היום את הסופשבוע את החברות שלי עם החברות שלי את השבוע את החיים את ה-כ-ל!!
ואנחנו כמו שתי מטומטמות צעקנו אחת על השניה ואני בכיתי [ באמת בכיתי המון ]
ופקה פקה פקה.. [פשוט אינלי כוח להיכנס בזה חזק.. ]
הקיצר.. עכשיו מה? היא החליטה להקשות עלי עוד יותר!
היא סגרה לי את המחשב והיא פותחת לי אותו רק לעבודות [ אבל כפי שאתם רואים אני מנצלת את הזמן הזה גם לדברים כאלו ואחרים.. ].
מה שעכשיו אני פשוט מרגישה שלא אכפת לה ממני ולא אכפת לה כמה שהיא עושה לי רע.
כל פעם שאנחנו 'נפגשות' כביכול הפרצוף שלי נהיה כמו תחת! לפחות מזל שאני יודעת איכשהו לצאת מ'מצבים שכאלה' ובבצפר ובאימונים אני שמחה אבל בגוף, בנפש, בנשמה, בתוך תוכי אני מרגישה חרא! אני מרגישה ממש לא רגועה ממש באלי לפרוץ החוצה!
# אני מרגישה שהייתי חייבת לפרוק את זה איפשהו וזה ניראה לי מקום מושלם!
כי פה אפחד לא מכיר אותי [ אני מקווה, חוץ מתומר ואולי יערה אם היא קוראת פה בכלל.. ] ולא אכפת לי להתפרק פה..
טוב יאללה אנשים אני חייבת ללכת משעמם לי פה אשש!!
סתם... יאלה תגיבוו 33333333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
