החיים זה לא פיקניק

בשל חיבתי האובססיבית למספרים עגולים דווקא אהבתי את 2010. 2011, שנראית לי כמו מספר ראשוני, מבאסת אותי. אני לא אוהבת מספרים ראשוניים. או אי זוגיים. למעט אלה שמסתיימים ב-5. אבל יש משהו מרנין בהתחלות ובתאריך 1.1.11. חבל שלא תכננתי את זה מראש ופרסמתי פוסט בשעה 11:11. זה היה יכול להיות אדיר. טוב, אני צריכה להגיע מהר לנקודה כי אני שומעת את האנשים עם החלוקים שנסגרים מאחורה מתקרבים. ואם למישהו היה ספק, החלוקים הם שנסגרים מאחורה. לא האנשים עצמם.

רציתי לעשות ברכה לכבוד שנת 2011 וככה על הדרך להראות לכם מה למדתי בקורס גרפיקה, ובאמת אתם יכולים לראות שהכנתי ברכה-כרזה-מודעה, אבל אני לא ממש מרוצה ממנה. יש ברשת יצירות יפות פי כמה. מה שלמדתי עד כה בקורס מתמצה בטכניקה. אם יגידו לי מה רוצים שאעשה אני יכולה לספק את זה ברמת גימור סבירה עד טובה. אני בהחלט משתפרת, אם לשפוט לפי הפידבקים הטובים מהמורה. אבל עוד אין לי ראש של מעצבת ואני עדיין חושבת במילים ולא בתמונות, ככה שהצד של הרעיונות בהחלט טעון שיפור.

אחרי ארבעה חודשי לימוד הרבה מהאנטגוניזם והביקורת שהיו לי כלפי המורה ירדו. זה די לא ייאמן, האמת. בדרך כלל אני לא משנה את דעתי על אנשים. אם אני שמה לב למשהו מעצבן אצל מישהו, מאותו רגע אותו חיסרון רק נעשה בולט יותר ויותר ומוציא אותי מהדעת. והנה, המורה שלי, אף על פי שהיעדר ההבניה בשיעורים וחוסר הידע שלו בהעברת חומר עדיין שם, האישיות המקסימה שלו, הרצון הטוב והסבלנות מצליחים לחפות עליהם. אני בהחלט מחבבת ומעריכה אותו היום יותר מאשר לפני שלושה חודשים. גם עם התלמידים האחרים, שבהתחלה לא התחברתי אליהם וראיתי בהם מקשה אחת של פרחות וערסים, אני כבר מצליחה לתקשר. עם חלק מהם לפחות. ככל שהזמן חולף בכל זאת נוצר קשר כלשהו, אפילו שהמפגשים הם רק פעם בשבוע ואפילו שאין לי שום כוונה לשמור על קשר עם מי מהם בסיום הקורס.

אז שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה. שיפחתו מעשי השחיתות והאלימות וגילויי הגזענות, שירד הרבה גשם, שרכבת ישראל תפסיק להתעלל בנוסעים שלה, שמחירי הדירות יפסיקו לעלות, ושהמנויים שלי יפסיקו לבטל את המנוי. לפי לוח השנה של המאיה יש לנו פחות משנתיים לסוף העולם. בואו ניהנה מהן. שלום לך, 2011.