כזו אני. שותקת כל השבוע, ובסופו מביאה אותה בפרק כפול. לא תכננתי ככה, אבל רק אחרי הפרסום של הפוסט אתמול גיליתי שהנושא החם הוא יום השפה העברית. בתור נודניקית של עברית אני לא יכולה להתעלם מנושא כזה, אז הנה לפניכם רשימת הדברים שמשגעים אותי.
א'... סטופ!
מחרפן אותי לראות שאנשים כותבים אני יגיד ואני יעשה במקום אגיד ואעשה. זוכרים שלמדתם פעם על אותיות אית"ן? כבדו את הא'.
בלי מאמץ
משום מה אנשים חושבים שכדי לכתוב יפה הם צריכים לכתוב בשפה "גבוהה". התוצאה היא שיבושים לשוניים שרק גורמים לטקסט להיות עילג ומתאמץ. פשוט זה הכי אלגנטי. ויש לי מה להגיד על זה גם מכיוון של עיצוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת. השיבושים הנפוצים הם במקום להגיד "כדי" פשוט וענייני לומר "בכדי" או "על מנת"; ובמקום לומר "אם" לאמץ את "באם" ו"במידה ו..." אין פה שום עניין של מידות. בסך הכול משפט תנאי, ו"אם" מספיק בהחלט.
דירה להשכיר
גֶרֶד תוקף אותי כשאני שומעת מישהו שמספר שהוא השכיר דירה, אז בואו נעשה פה סדר: בעל הדירה משכיר אותה. מחוסר הדיור שוכר. לכן מי שיגיד הִשכרתי דירה (ולא הֶשכרתי, אגב) הוא רק זה שמקבל את דמי השכירות. מי שמשלם אותם צריך לומר שכרתי דירה. או כמו שנפוץ יותר בתל אביב, אני מחפש דירה.
הלוואה וחיסכון
יש כאלו שלא יודעים מה ההבדל בין השאלה להלוואה. הם מבקשים ללוות עט או לשאול כוס סוכר. שני המונחים אינם נרדפים. אמנם בשני המקרים מישהו לוקח דבר-מה שנחוץ לו ממישהו אחר ובכוונתו להחזיר, אבל כשמדובר בהשאלה החפץ המוחזר הוא אותו חפץ. כששואלים ספר בספרייה לוקחים אותו הביתה, ואחרי כמה ימים מחזירים את אותו הספר בדיוק. בהלוואה מחזירים שווה ערך. כשהשכנה לווה ממני כוס סוכר היא לא מחזירה לי את אותם גרגרי סוכר, אלא קונה סוכר אחר ומחזירה לי כוס ממנו. כך גם לגבי ביצים, כסף, ממחטה וכריך.
מיזוג גלויות
מחרפן אותי לשמוע שמישהו מוזג מרק או קוסקוס או תערובת של עוגה. הפועל מזג מיועד לנוזלים. מוזגים יין, מים, חלב וכדומה. בכל מה שהוא מזון יש להשתמש בפועל יצק. לא סתם קוראים לכלי שבעזרתו מעבירים מרק מהסיר לצלוחיות מצקת.
פיצוחים
מתישהו חדר לחיינו הפועל פצח ומאז אין טקסט שבו אנשים עושים משהו מלבד לפצוח. הם פוצחים בקריירה, בדיאטה, בנאום. בכל דבר כמעט. פצח השתלט על המרחב והדיר את כל הפעלים האחרים. אני מבחינתי מייעדת את הפועל הזה לייעודי המקורי – פתיחה בשיר.
שם המספר
יש כאלה שמתחכמים ואומרים שלבנק לא משנה אם יש למישהו חמש מיליון שקל או חמישה מיליון שקל בחשבון ושהעיקר שמבינים מה רוצים להגיד. אני לא מסכימה. בעברית יש מין דקדוקי לדומם ומערכת מספרים בשני מינים, ודוברי השפה צריכים לכבד את זה ולדייק. כשטועים ואומרים "שלושה בנות קנו כל אחד שתי זוגות מכנסיים" אני רואה בזה עילגות, טיפשות, עצלות או שילוב בין הדברים.
שפה דיבורית בכתיבה
יש כותבים שמסיבה כלשהי מחליטים שכדי שהטקסט שלהם ייראה אותנטי הם צריכים להפוך אותו למעבדה לשונית ולכתוב פונטית את שפת הדיבור. דוגמאות: יא חת'כת חרא; אנ'לא יודע מה לגיד לך. אנ'פשוט לא יודע מה קרה. הקיצורים האלה קורים באופן טבעי בדיבור. אני לא רואה שום ערך מוסף לכתוב ככה. "יא חתיכת חרא" ו"אני לא יודע מה להגיד לך" נראה לי אותנטי מספיק בכתיבה.
תאריכים
יש דרך אחת נכונה לומר תאריכים, ויותר מדי צורות שגויות ורווחות. אז רשמו לפניכם: תאריכים אינם מיודעים, הם בלשון זכר, ואות היחס הנדרשת היא ב'. לכן יש לומר תשעה במאי, חמישה-עשר באוגוסט, שלושים ואחד בדצמבר ולא תשיעי למאי, האחד באפריל או שלוש-עשרה ליוני.
עשירי ואחרון: הפתעה לסיום
אסיים בטעות שכשהיא נאמרת דווקא לא מפריעה לי: אותכם במקום אתכם. המילה אותכם הגיונית. היא המשך ישיר של אותי, אותך, אותם. בכתיבה אקפיד על כתיב נכון, אבל בדיבור אפילו אני חוטאת ואומרת אותכם.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
