החיים זה לא פיקניק

לכבוד יום הולדתו ה-65 של אחד מכוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים, הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על דיוויד בואי, הרבה מהן באדיבות הספר "דיוויד בואי" מאת מארק ספיץ שיצא בהוצאת מודן.

1. הוא נולד ב-8 בינואר 1947 בשכונה של המעמד הבינוני-נמוך בלונדון ששמה בריקסטון. הוריו קראו לו דיוויד רוברט ג'ונס.

2. רבים חושבים בטעות כי לבואי יש עין אחת כחולה ועין אחת חומה. למעשה שתי עיניו כחולות, אבל האישון בעינו השמאלית מורחב תמידית ומקנה לעין צבע כהה. כשדיוויד היה בן 15 הוא וחברו ג'ורג' אנדרווד היו מעוניינים באותה נערה. היא העדיפה את ג'ורג' וקבעה איתו פגישה. דיוויד אמר לג'ורג' שהנערה הודיעה לו שהיא נאלצת לבטל את הפגישה, ולכן נשאר ג'ורג' בבית. כשנודע לו שהבחורה חיכתה לו ודיוויד המציא את כל הסיפור הוא רתח, הם הלכו מכות ותוך כדי הוא החטיף לדיוויד אגרוף בפנים. הטבעת שענד פגעה לו בעין. דיוויד עבר כמה ניתוחים כדי להציל את ראייתו, אך האישון איבד את כושרו להתרחב ולהתכווץ ונשאר בגודל קבוע. כשהיה צעיר המראה החריג הביך אותו, אך בבגרותו למד לנצל את השוני הזה וליהנות מהייחוד.

3. ב-1965, כשהיה בן 18, שינה את שם משפחתו מג'ונס לבואי, על שם הגיבור מקרב אלמו ג'יימס בואי, כדי שלא יבלבלו אותו עם דייווי ג'ונס מלהקת המאנקיס. ההגייה הנכונה של השם היא בּוֹאִי ולא בָּאוִי. אגב, בנו, שזכה בשם האומלל זואי בואי, חזר למקורות ושינה בבגרותו את שמו לדנקן ג'ונס.

4. בואי החל לשיר ולהופיע ב-1964, כשהיה בן 17. עד 1969 בקושי שמעו עליו. ב-1969, במקביל לנחיתת האדם על הירח, הוא הוציא את הסינגל ספייס אודיטי שסיפר על האסטרונאוט מייג'ור טום שמאבד את הקשר עם כדור הארץ ונשאר אבוד בחלל. השיר זכה להצלחה גדולה, אבל הקריירה של בואי המשיכה לדשדש. רק ב-1972, עם יציאת האלבום והאלטר-אגו זיגי סטארדאסט, הוא נעשה כוכב. מי שמודאג מגורלו של מייג'ור טום יכול להירגע. ב-1980 יצא שיר ההמשך, ashes to ashes, ובו מספר מייג'ור טום שהוא מרגיש טוב וסבבה לו להיות בחלל.

5. ב-1967 הוציא בואי סינגל בשם The Laughing Gnome (גמד הגינה הצוחק). זה שיר הומוריסטי צווחני ונורא למדי שבואי ספג בגללו לא מעט לעג. ב-1990, במסגרת מסע ההופעות Sound and Vision, אפשר בואי למעריצים לבחור בטלפון ולהצביע לשירים שהם רוצים שיבצע בהופעה. עורך המגזין המוזיקלי NME עודד את הקוראים להצביע לשיר הזה כדי להביך את בואי ולגרום לו לשיר את הבדיחה הזו לצד יצירותיו הגדולות. בואי קבע שהבחירה לא נעשתה בתום לב ופסל את ההצבעות.

6. Rebel Rebel הוא השיר שזכה למספר הרב ביותר של גרסאות כיסוי. לא פחות מ-32. במקום השני נמצא השיר Heroes.

7. באמצע שנות השבעים היה בואי מכור חזק לקוקאין. טוענים שאצל אף כוכב לא עברו בנחיריים כאלה כמויות קוק כמו שעברו אצלו. בשיא ההתמכרות שלו שקל בואי כ-40 ק"ג, לא ישן במשך שבועות, והתזונה שלו התבססה על קוקאין, קפה, סיגריות, פלפלים ירוקים ואדומים וחלב מקרטון. בהשפעת הקוקאין נעשה בואי פרנואיד, סבר שמכשפות שחורות רוצות לגנוב את זרעו כדי ללדת ילד ולהקריב אותו לשטן, חיפש (ואף מצא) מכשפה לבנה שתסיר את הכישוף וצייר בכל מקום כוכבים מחומשים לשם הגנה.

8. השיר הארוך ביותר של בואי הוא Station to station מתוך האלבום באותו שם שיצא ב-1976. בעת הקלטת האלבום היה בואי כל כך מסומם שהוא בכלל לא זוכר שהקליט אותו. הוא גם לא היה מעורב בהפקתו. אורך השיר 10 דקות ו-14 שניות. הוא נפתח בדקה של קולות רכבת ולאחר מכן שתי דקות של קטע נגינה מינימליסטי בפסנתר המלווה ביללת גיטרות. רק לאחר שלוש דקות וקצת מואיל בואי להפציע ולהציג בפנינו את הפרסונה החדשה שלו: הדוכס הלבן הרזה. שתי דקות לאחר מכן מופיע קטע מעבר של 45 שניות שמתאר הזיית סמים או שמא ערגה לסמים ("פעם היו הרים על גבי הרים/ ופעם היו ציפורי שמש להמריא איתן/ ופעם לא יכולתי להיות מדוכא"). אם עדיין היינו שומעים מוזיקה מתקליטים, החלק הקצר הזה היה שרוט כולו בתקליט שלי מרוב השמעות. מהדקה ה-6 ועד סוף השיר מתחלף שוב הנושא המוזיקלי, וחוזר פעמיים. בכל פעם הוא מופיע שלוש פעמים, בשינוי מילים קל, ובכל הפעמים מודיע לנו בואי ש"מאוחר מדי". כשהקול שלו נשבר בסוף השורה "זו לא תופעת לוואי של הקוקאין/ אני חושב שזו בטוח אהבה" הוא נשמע כל כך אבוד שהלב שלי יוצא אליו. השיר הזה הוא יצירת מופת בעיניי.

9. במשך השנים התוודה בואי שהוא "הומו ותמיד הייתי כזה", שהוא ביסקסואל ושהוא סטרייט. בהתחשב בנישואיו הראשונים לאנג'י בואי (אין קשר משפחתי אליי), בנישואיו השניים לאימאן וברומנים שניהל עושה רושם שהביסקסואליות שלו הורכבה מ-95 אחוז נשים ו-5 אחוז גברים.

10. בואי מנגן בקלידים, גיטרה וסקסופון. חוץ מלשיר, לנגן, להלחין ולחבר שירים הוא גם מפסל ומצייר לא רע, יודע קצת פנטומימה ("בגיל 17," הוא מספר בראיון מלא קסם לאלן דג'נרס, "הרגשתי שאני פנטומימאי שלכוד בגוף של גבר. הצטרפתי לקבוצה. זו הייתה קבוצה די מהפכנית, כי הם דיברו." אלן מביטה בו בפקפוק. "אז זו לא פנטומימה," היא קובעת. ואז דיוויד מנחית את הפאנץ' ומדגים את חוש ההומור המשובח והבריטי שלו, "זה מה שהיה מהפכני.") וגם שיחק בלא מעט סרטים ובתפקיד ראשי בהצגה "איש הפיל" וזכה לשבחי המבקרים על משחקו. איש אשכולות.

11. ב-25 ביוני 2004, בזמן הופעה בגרמניה, חש  בואי כאבים בכתף והרגיש רע. הוא הפסיק את ההופעה, נלקח לבית חולים, ושם התברר שהוא לקה בהתקף לב. הוא נותח וצווה לנוח ומאז לא הוציא אף אלבום והופיע רק בקומץ הופעות למטרות צדקה או באירועים חשובים. התמונות מהשנים האחרונות מלמדות שהזקנה קפצה על בואי, שנחשב לנער הרוק הנצחי. Never get old   מאלבומו האחרון, ריאליטי, יישאר רק שיר מצוין, ואולי משאלת לב.

ידיעה קטנה בחלק העליון בדף הראשי של טמקא משכה את עיניי אתמול בערב. החשמל יתייקר בקרוב ב-4.72%. המשכתי לקרוא, וכשהגעתי לסיבות להתייקרות נשרפו לי הנתיכים במוח. בחברת חשמל סובלים מהפסדים מפני שהקיץ החולף היה קל ונוח מהרגיל, והישראלים לא הדליקו את המזגן באותה תדירות שבה הדליקו אותו בקיצים קודמים. פחות שימוש במזגן פירושו חשבון חשמל נמוך יותר, כלומר פחות הכנסות לחברת חשמל. הפתרון שנראה הגיוני לחברת החשמל הוא להעלות מחירים. וכל זה אחרי שכבר בקיץ המחירים עלו בכעשרה אחוזים.

כבר שנים שבחברת חשמל מתריעים שהם לא עומדים בביקושים הגבוהים ולכן שופכים כסף על פרסומות ומודעות שמסבירות לנו שצריך לחסוך בחשמל, ש-25 מעלות מספיקות, שיופי עם מיזוג אוויר אבל למה להקפיא? לחשבון החשמל מצורפות הנחיות איך לבודד את הבית כדי למנוע חדירת חום או קור מבחוץ ובריחה של אוויר ממוזג החוצה. שנים מסבירים לנו שמעלה אחת למעלה שווה כך וכך שקלים, מפצירים בנו לנתק מהחשמל מכשירים ולא להשאיר אותם בסטנד-ביי כי הנורה האדומה הקטנה עולה לנו איזה 20 שקל בשנה.

ועכשיו במקום לשמוח שלא היה צריך לעשות הפסקות חשמל יזומות כדי לעמוד בביקושים, במקום להמשיך לעודד את החיסכון בחשמל, מענישים את הצרכנים. חשבתם שלא תישנו עם מזגן ותחסכו כסף? חשבו שנית. אמנם צרכתם פחות, אבל תשלמו יותר. זה גורם לכל הקמפיינים לעידוד החיסכון להיראות מאוד צבועים. אם בחברת חשמל לא באמת רוצים שנחסוך בחשמל, היה אפשר לוותר על המיליונים שהושקעו בקמפיין החיסכון. אולי הכסף שהיה נחסך עקב כך היה מונע את הצורך בהעלאת מחירים נוספת.

התנהגות כזו היא בריונות לשמה. לא ייתכן שבתקופה כזו של מחאה חברתית, כשכבר ידוע שכולם מתקשים לגמור את החודש, יפילו על הציבור עוד התייקרות. אם לחברת חשמל חסר כסף, שתעשה מה שכל עסק נדרש לעשות: שתתייעל. הרי אם חנות המכולת הקרובה לביתכם תחליט פתאום להעלות מחירים, תוכלו להפסיק לקנות שם. לא ייתכן שבגלל המונופול של חברת החשמל ניאלץ לשלם יותר ולחרוק שיניים. אני בטוחה שאפשר למצוא סעיפים תקציביים, תנאים מפליגים ומשכורות גבוהות שאפשר לקצץ בהם במקום להפיל עוד התייקרות על הציבור. הרי ההתייקרות לא תסתיים כאן. תנובה, אסם, שטראוס וחברות דומות ינצלו בשמחה את התירוץ של עליית מחירי החשמל כדי לייקר את מוצריהן, והציבור ייאלץ לספוג עוד עליית מחירים כשהשכר שלו נשאר כמובן ללא שינוי.

הממשלה לא למדה כלום מהקיץ החולף? עליה לדרוש מחברת החשמל להתייעל, ולא להתייחס לציבור כאל פרה חולבת. 

__________________________________________________________________________________

עריכה:

לא העליתי בדעתי שהפוסט הזה יגיע למומלצים. כתבתי אותו מהר, מתוך הרבה עצבים, כעס ותסכול. פשוט ניסיתי לנסח במילים את תחושת האאאאאארררררררגגגגגגגגגגגג!!!!!!! שלי. תודה לממליצים!

את תחילתה של שנה עברית נוספת ציינו אתמול בהרכב משפחתי מצומצם, אך כמיטב המסורת עם כמות אוכל שמספיקה לשבט שלם בפפואה גיניאה החדשה. אחרי הכל, אם אין יותר מדי אוכל זה לא חג. כשדנו, גיסתי ואני, בחלוקת העבודה זה דווקא נשמע שפוי מאוד. אני מכינה דג ועוגת תפוחים, היא מכינה סלט ופשטידה, אחותי אופה חלה. שום הגזמות. אחרי שהתחלתי בהכנות החלטתי להכין בנוסף לעוגה גם לפתן חבושים. הרי חבושים זה הכי פרי של ראש השנה. מעולם לא בישלתי חבוש מימיי ובערך מגיל עשר גם לא אכלתי חבוש, אבל זה בכל זאת נראה לי רעיון טוב. ברגע האחרון הכנתי גם קוגל אטריות מתוק. שיהיה. גיסתי, שבסך הכל הייתה צריכה להביא פשטידה וסלט, הביאה קיש קנוי, שני סלטים, פרגיות ממולאות, עוגת אגוזים וטרפלס שוקולד (גם קנויים).
זו הסיבה שבשלושה בתי אב בישראל יש עכשיו אוכל עד סוף השבוע.

שווה להתעכב קצת על עניין הדג. בתור משפחה אשכנזית מצופה מאיתנו לאכול גפילטע פיש. אלא שהטרחה שבהכנתו רבה, וגיסתי ממש שונאת את הקונספט של דג מתוק ורוטט. אם כך, הכרזתי, אכין חריימה.
נפלא, שרקה גיסתי בהתלהבות. ושיהיה חריף.
ברור, עניתי.
אבל שלא יהיה חריף, אמרה אחותי.
טוב, מלמלתי.
מה עושים? ובכן, בישלתי את החריימה בשני סירים נפרדים. 

אחותי אמרה שהגיסה לא מאמינה שאעשה דג חריף כמו שהיא ואחי אוהבים, ולכן היא מביאה איתה טבסקו ליתר ביטחון.
ככה? אמרתי. אין בעיה. Challenge accepted. אכין להם דג חריף כל כך עד שהעיניים שלהם ידממו. שפכתי לסיר שלהם פפריקה בערך עד שהרוטב קיבל מרקם של פירה, אבל הוא עדיין לא היה חריף מספיק. כנראה הפפריקה ישנה כבר ואיבדה מחריפותה. עשיתי חיפוש בארון ומצאתי פלפל קינה. שפכתי לרוטב כרבע מכל וטעמתי. זה היה חריף אש, משהו באמת מזעזע. הוספתי עוד שתי כפיות והכנסתי את הדגים. היה success. זוג אניני הטעם ציינו בהערכה שהדג אכן חריף וחיסלו את כל המנה. הטבסקו נשאר מיותם.

ולגבי החבושים: מדובר בפרי קשה עורף. במתכון כתוב בפשטות לקלף ולנקות את התוך. קל להגיד, קשה לעשות. לקח לי כשעה לנקות ארבעה חבושים. הפרי הזה קשה כמו אבן. גם הבישול שלו היה ממושך מאוד. בשלב מסוים תהיתי אם לחכות לחבוש שיתרכך זה כמו לבשל ביצה ולדקור אותה במזלג כדי לראות אם היא כבר רכה. אבל אחרי משהו כמו שני בלוני גז החבוש ניאות להתרכך ואז גיליתי שהטעם שלו מוזר ולא באמת שווה את ההשקעה. האורחים שלי, על כל פנים, לא גילו בלפתן עניין.

והנה קצת תמונות.

 איזה צבע יפה יש לרימון

החריימה המדוברת

החופש הגדול כמעט באמצע, הקיץ בעיצומו, ולכבוד מזג האוויר הבלתי נסבל בעליל אני מתכבדת להגיש את מילון הקיץ שלי.

אוי, אלוהים. כבר סוף פברואר. עוד מעט מגיע הקיץ.

בריכה. מקום המפלט הרטוב של ילדים, בני נוער והוריהם. השחיינים הקבועים פחות מתלהבים מהצפיפות הפתאומית.

גלידה. אמנם כיום יש גלידה כל השנה, אבל בעיקרון מדובר בתענוג קיצי שמצליח בו זמנית לקרר אותנו מבפנים ולרפד אותנו מבחוץ.

דאודורנט. אם בחורף עוד אפשר להתחבא בתוך סוודר, עם פרוץ הקיץ מתגלה מיד (בעיקר באוטובוס) מי הם המאותגרים היגיינית.

החופש הגדול. הסיבה היחידה לחכות בשבילה לקיץ. בשביל חודשיים חופש מלימודים שווה לסבול את החום (ע"ע) והזיעה (ע"ע).
גם אני הייתי שמחה לקבל חופש של חודשיים בתשלום.

וירוס. בחורף הילדים סובלים מהצטננות, ובקיץ מווירוס של שלשולים. ומה הוחלט? וירוס זה חיה או לא?

זיעה. הדבר הזה שזולג מהגב והפנים עם כל תנועה ובמקרים קשים גם כשיושבים בלי לזוז.

חם. המחשבה היחידה שיש לי בראש מיוני עד אוקטובר.

טיול בחו"ל. הפעילות הקיצית המועדפת. אין כמו לברוח מכאן בשיא החום לארצות קרירות יותר.

יתושים. מכת קיץ מזמזמת שיכולה להחריב את שנת הלילה והסיבה לכך שאני מקפידה על כיבוי אורות ותריסים סגורים.

כפכפים. אני תוהה אם בעוד מקום בעולם מקובל שאנשים ילכו לעבודה בכפכפים פרחיים.

לחות. האחוזים שעושים את ההבדל בין מזג אוויר חם לבלתי נסבל באמת.

מזגן. ההמצאה הכי חשובה של המאה. כדור הארץ מתחמם? שטויות. נדליק מזגן.

נודדת, חוטית. החוטית הנודדת היא מדוזה חסרת התחשבות, שמגיעה בכל קיץ בדיוק עם פרוץ החופש הגדול (ע"ע) ומטרפדת את האפשרות לרחוץ בים.

ספורט. כל הכבוד למי שמצליח לעשות בקיץ ספורט שאינו שחייה בבריכה (ע"ע) או במקום עם מזגן (ע"ע).

עונת המלפפונים. לא ברור מה רוצים מהמלפפונים, אבל בדרך כלל יש טלוויזיה ממש מחורבנת בקיץ, שזה מוזר, כי על התוכניות של הקיץ עובדים לפחות חצי שנה מראש, בחורף. לא ככה?

פירות. דבר אחד טוב שיש בקיץ הוא שפע של פירות. אבטיח, ענבים, אפרסקים... רק לבחור.

צרפתים. בדומה לחוטית הנודדת (ע"ע) גם הם מגיעים לכאן בכל קיץ וגודשים את החופים.