אני רוצה לשתף אתכם, אולי בפעם האחרונה, בשיר שכתבתי, אני לא הולכת לתרגם אותו באנגלית. ננסה את זה ככה.
אני רוצה להניח עליו את השפתיים,
בלי לצאת חמדנית מדי
אני מקנאה בעצמי על שהוא שלי.
אני רוצה לנשק אותו
בלי לצאת אנוכית מדי
לדרוש בעלות על אלוהים.
ודווקא במעמד הזה אני עומדת על קצות
האצבעות ורוקדת מולו, כמו בלרינה קטנה, שהוא
חופן, אני מעריצה כל נגיעה, להראות מה
שמילים לא יצליחו לבטא.
לגמוע את היופי שלו בעיניים שמתוקקות
מבטים חטופים, צמאים לעוד, לחרוט את פניו בזכרוני
אני רוצה לשמור עליו בסוד
מפני עצמי, מפני העולם.
אני כועסת על עצמי שהוא שלי.
ודווקא במעמד הזה, אני עומדת על קצות האצבעות...
להנות מהשקט שבחברתו, לגרום לנוכחות שלו
לסמר את עורי, להנות מהרגעים הקטנים שאנו יוצרים
לעצמנו, כי הם הזיכרון המתוק ביותר.
ודווקא במעמד הזה, אני עומדת על קצות האצבעות
ורוקדת מולו כמו בלרינה קטנה, שהוא חופן ואני מעריצה בכל נגיעה
להראות מה שמילים לא יצליחו לבטא. כל מה שרציתי לומר הוא...
תהיה שלי לנצח?
יום מקסים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: