אז ככה,

לפני כשבועיים ניגש אלי חבר טוב שנה מעלי מהיישוב בבקשה:

"הו ירון הגדול! האם תואיל בטובך הגדול והנורא לעזור לי ולהכין פלייבק לשיר שכתבתי למען אחותי?"

"בשביל מה עבד נרצע שכמוך יצטרך לכתוב פלייבק לאחותו?!" שאלתי בתום לבב

"למען הפיזמונסניף השנתי!"

פיזמונסניף [הגדרה] :

תחרות "שנתית" של סניפי בנ"ע בארץ בתחומי שירה.

אם תרצו, הכוכב נולד של הדתיים.

על-אף שתחרות הפיזמונסניף טוענת להיות תחרות "שנתית" זכורות לי רק כחמישה תחרויות בלבד.

שירי הפיזמונסניף מאופיינים מליריקה גורעת ולחנים כושלים שלא יכבדו אפילו את המצעד בגלגל"צ

[לא שאני מזלזל או משהו, כן?! הפלייסט דווקא סבבה!]

על מנת לכתוב שיר לפזמונסניף עלייך להצתייד בחפצים הבאים:

1. עט

2. דף

3. חמישה כפות גדושות של שיעמום

4. פה

ובכן הסכמתי לעתירתו של חברי וניגשתי למלאכה.

מאחר ואני והוא אוהבי מוסיקה מושבעים, יחסית לשיר של C,F,Am.G יצא דווקא משהו סביר

לקח רק עוד יום אחד של שיעמום והשיר מוכן.

מה שלא ידעתי, זה שחברי ידוע בסניף ביישובנו הקטן כבעל משלח היד במוסיקה.

מה שאומר שכעת, בסוף השבוע של התחרות, כאשר כל השבטים מגלים שנותרו ללא פלייבק, הוא היה המטרה הקלה!

החיסרון? הוא בצבא.

ועל-כן, הפיץ את מספרי הסלולרי לכל מען-דבעי.

והיום, באופן מסורתי למדי, הציפו את מכשירי המסוקס שיחות באחת אחרי השניה:

"שלום מדברת גילי, אני מדריכה פה ביישוב, רציתי לבקש ממך..."

"שלום מדברת הילה, שמעתי שדיברת עם בניהו, רציתי לבקש ממך..."

"שלום מדבר בניהו, רוצה להציל נפש אחת מישראל?"

במילים אחרות, אנדרלמוסיה.

מחר בבוקר [11:00] אני אמור לדבר עם "בניהו" טלפונית ולהסביר לו את התוכנית:

לברוח!!!!!!

טוב לא בדיוק....

אנחנו נקבע שעות מסודרות לכל מדריך שצריך עזרה ובטווח הזמן המוקצב לכל אחד אני אצור פלייבק קליל... בתקווה לטוב.

אגב, החלק המשעשע בכל הסיפור הוא שבאחת השיחות לדוגמא אני מדבר עם המדריכה והשיחה הלכה בערך ככה:

"אוקיי יש לכן כבר שיר או שאתן צריכות שאני אכתוב?"

"לאלאלא! יש לנו שיר ב"ה!"

"אוקיי, מי כתב את המילים?"

"החניכות"

"בנות כמה הן?"

"כיתה ד'"

"אה-הא...."

"ואני הלחנתי"

"באמת? אולי אז תוכלי להגיד לי את האקורדים שאני אדע פחות או יותר במה מדובר?"

בשלב זה של השיחה זלזלתי בליבי בבחורה ושיערתי לעצמי שהאקורדים עומדים להיות משהו קל ביותר עד אווילי.

לא ידעתי מה מצפה לי בבאות:

"האקורדים? לא אני לא מבינה במוסיקה, אבל המצאנו לזה מנגינה, בשביל למצוא את האקורדים יש לנו אותך!"

"אז איך הלחנתן אותו?!"

"שרנו!"

נפלא, פשוווווט נפלא.....

מחר יהיה יום קורע!

אז בתקווה לימים טובים מאלה, אנוכי הקטן,

                                            -ירון-