כל הדברים גדולים כקטנים

הגיעה עונת המסיק וימי הזית והפסטיבל וכמו בכל שנה מתנחלים נלחמים בערבים וחובטים באנשים במקום בעצים ופה ושם גם שורפים ועוקרים. והזית, כמו היונה, הוא סמל השלום. זית לא עוקרים. ועצים לא כורתים, אלא אם הם מפריעים ועושים לכלוך או שאתם מהעיריה. אבל זית לא עוקרים. את זה כולם יודעים. בגלל זה, כל מי שרוצה להשתלט על שטח, או להגדיל את הגינה, או לתקוע יתד בחצר של השכן, נוטע זית. והנטיעה, כמו הזית עצמו, היא סמל לשלום. ועץ נטוע אסור לעקור. אלא אם כן אתם מהממשלה, והיא מותר לה לעקור בצד אחד ולטעת מחדש בצד אחר, או למכור למרבה במחיר. כי אי אפשר ככה סתם לשתול עצים ולהשתלט על אדמות מדינה. כי העצים הם חיילים שכובשים שטחים במלחמה לא להם.

ביוון יש שיטה מעניינת. קראתי פעם שאם אני קונה חלקת אדמה באיזה אי יווני עם נוף לים, ועצי פרי בשפע פזורים בה גם, מזומנת לי הפתעה. לכל עץ יש בעלים. כמו הגמלים המשוטטים במדבר, שככל שהם נראים כאילו מטעמו של המדבר, הם תמיד שייכים למישהו ויש להם בעלים. אלא אם כן הם משוטטים בלילה באמצע הכביש ונקרים בדרכו של רכב תועה וגורמים לתאונה ולאבידות בנפש. אז אין להם בעלים. ולעצי הפרי ביוון תמיד יש בעלים ואין קשר בין הבעלות על העצים והבעלות על המגרש. את עץ הזית הנחמד העומד במרכז החלקה שקניתם יבוא מישהו אחר למסוק. זה שאבות אבותיו נטעו אותו לפני אלף שנה, כי את ימי הזית סופרים באלפי שנים. והזקנים ביותר, מהם נמסק השמן של הנס. זה של המלחמה ביוונים. אבל אלה היו יוונים אחרים.

ואת העצים החדשים ששותלים כאן בכל שנה אסור לעקור, וכך אפשר לתפוס חזקה על אדמות, וכך מתחילות מלחמות הזית, סמל השלום. ויש אולי דבר טוב במלחמות האלה. כי במקום מלחמה ממש, גוי נושא חרב אל גוי, מניפים רק גרזנים על עצים. כמו תרנגול כפרות. הנה שני עמים מנקזים את השנאה והפחדים אל העץ והדם אינו נשפך. והדרך הזו עתיקת יומין כמו הזית עצמו. במקום מלחמת הכל בהכל, בוחרים נציגים מכל צד. אחד גליית ואחד דוד, והם ביניהם יכריעו את הקרב. והנה עוד עידון באלימות ואל הקרב נשלחים עצים. אלימות מעודנת. עצים חפים מפשע הופכים לחיילים בגיוס חובה. מדי זית כבר יש להם.

והמרבה לכרות מנצח? אני מצטמרר משתיקתם של העצים. מצמרות כרותות. אי אפשר לנצח במלחמת עקירות. העוקר מפסיד. כי מי שמוכנה לגזור איננה האם האמיתית. האם האמיתית אומרת תנו לה, והמת אל תמיתוהו. 

ושמן זית טוב משם טוב. וטוב לכבוש זיתים. ואין כמו הסורים. והזיתים דפוקים.

"העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,

הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,

אם הים הוא עמוק, מה אכפת לו לעץ,

מה אכפת לו לים שהעץ הוא ירוק.

העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,

יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,

אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לעץ,

מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק.

הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,

יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,

אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לים,

מה אכפת לציפור שהים הוא עמוק.

אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק

אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,

אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,

מה אכפת לציפור, אם ישיר או ישתוק"