כל הדברים גדולים כקטנים

.

ידיעה בעיתון - "סגן ראש העיר בייג'ין נידון למוות". נראה ונשמע די רגיל וצפוי. כמו ידיעה על כלב שנשך בן-אדם. גם הפירוט בהמשך. האיש שהיה אחראי על כל הפרויקטים באולימפיאדה מואשם עתה בשחיתות (הסיני עשה את שלו). אבל כאן, בגוף הידיעה, טוויסט מפתיע – "האיש נידון למוות על תנאי". זה כבר שקול לידיעה על אדם שנשך כלב.

הרעיון לתת הזמנות נוספת הוא בדרך כלל רעיון יפה. תארו לכם שכל עבירת תנועה שלכם נרשמת, וזהו. לא קורה כלום. לא נקודות ולא עונש ולא קנס. עד הפעם השניה. שם תחטפו כפל כפליים, גם על הפעם הראשונה שנסלחה, גם על הפעם השניה, ובעיקר, על כך שלא הפנמתם ולא ניצלתם את ההזדמנות לתקן את דרככם הרעה.

נדמה לי שבקליפורניה קיים "חוק הפעם השלישית". עבריין שחזר בפעם השלישית על אותה עבירה נידון למאסר עולם, ולא משנה כמה קלה העבירה. הקצה השני של סקלת ההזדמנות הנוספת הוא זה של העבריין המועד שלא לומד.

אבל "מוות על תנאי"? מה זה?

ברגע הראשון זה נראה הזוי לחלוטין. הסיבה שזה כל כך מוזר היא שמצד אחד עונש המוות הוא החמור ביותר בספר החוקים, ומצד שני על תנאי זה כמו לצאת נקי. כמו בעסקת טיעון מפוקפקת. אז איך זה עובד ביחד? והנה, דווקא במחשבה שניה זה נראה מאד הגיוני ונכון. העונש כל כך חמור (ובלתי הפיך) שמעניקים לאיש הזדמנות שניה. כעת, אם יחזור על העבירה, לא יקבל שום הנחה. נראה שאילו כולם היו מסתובבים עם מוות על תנאי שכזה היה יותר סדר בעולם המטורלל.

עכשיו נחשוב הלאה. בעצם, זה המצב. כל מי שלא פשע ולא נשפט ולא קיבל על תנאי, אבל חי בחברה שבה קיים עונש חמור, מוות, הוא בעצם נידון על תנאי. רק שהתנאי נקבע מראש ואין הזדמנות שניה. כך הוא מחונך ע"י פחד. בעצם, זאת השיטה של אלהים לאורך כל התורה. "אם בחוקותי תלכו" הכל סבבה, אבל, אם לא תשמעו לי, אם בחוקותי תמאסו אני מודיע מראש שתצטערו על היום בו נולדתם ועוד תצטרכו לאכול את בשר בניכם. בעצם, זאת עוד סיבה מספקת להמציא אלוהים שתמיד משגיח, בודק, רושם ומעניש.

אפילו ללא אלוהים המאיים, וולא חוקים חמורים וקשים ידי שליטים ואדם. הרי כולנו נידונים למוות, וכל הזמן מנסים לעשות נכון, לא לטעות. ועל די הרבה טעויות משלמים בחיים. תחשבו על זה למשל כאשר אתם עולים על הכביש. אתם נידונים למוות על תנאי.

לחובבי החידות:

מלך הגיהנום (4)