כל הדברים גדולים כקטנים

פעם שמעתי את המשפט החכם – "הנוכל אף פעם לא נראה כמו נוכל. אם הוא היה נראה כמו נוכל הוא לא היה יכול להיות נוכל".

מתי בכלל מישהו נראה כמו מה שהוא באמת? האם החכם נראה חכם והטפש טפש? והטוב נראה טוב והרע רע? האם היפה נראה יפה והמכוער מכוער? (טוב, זה כן).

עד כמה מראהו החיצוני של מישהו משקף את אופיו האמיתי? עד כמה הגישה שלנו אליו מושפעת ממה שאנחנו רואים וכמה ממה שאנחנו יודעים?

בין הקומדיות הרומנטיות ישנו תת-ז'אנר, על זוגות בהפסקה זמנית. זוג שנפרד, וכל אחד פותח דף רומנטי חדש שמחזיק מעמד שעה ומשהו. לקראת סוף הסרט, הקשרים החדשים פוקעים ובני הזוג המקורי חוזרים איש או אשה לחיק רעהו. הסוף צפוי, ידוע ומוזמן מראש. ברור שבן הזוג החדש הוא פתרון זמני ובלתי מוצלח בעליל. אני בתור צופה תמיד אוהב את הזוג המקורי, האמיתי. אוהב אותם יחד וכל אחד לחוד. ביחוד את האשה. כל ההנאה מהסרט דורשת שנתאהב בהם. אבל בן הזוג הזמני? החבר החדש של האקסית? ממש מגעיל ויבש. והאשה החדשה? ממש כמו בעיניו של הילד שנשאר עם אבא, אנו רואים אמא חורגת שאף פעם לא נסכים לקבל כתחליף. מה מוליד את הגישה הזאת? מדוע אנחנו הצופים מרגישים כך? האם בחירת השחקנים היא כזאת שבני הזוג החדשים הם לא לטעמנו? או אולי המשחק והבמוי המעולים הם אשר מבהירים לנו שמכאן לא תצמח שום טובה? ושמא הכל אנו רואים בעיני רוחנו רק משום שאנחנו מזדהים עם בני הזוג "הנכון".

ההעדפה של הזוג המקורי היא לבטח לא בגלל הרצון לשמור על המסגרת הקיימת. בתת-ז'אנר של תת הז'אנר זוג הגיבורים נפגש כאשר לכל אחד כבר יש בן זוג ומחויבות משלו (לא נישואין. רק אירוסין, אסור לפרק נישואין בקומדיה רומנטית). הגיבורים שלנו נפגשים, וברור לנו כי הם הם הזוג משמיים, ובני הזוג הנוכחיים הם רק הפרעה זמנית, עד סוף הסרט או חמש דקות קודם.

אז מי קובע את החוקים? המשחק המשכנע, או ההתיישרות שלנו עם הציפיות של העלילה?

הסרט Face off (עמות חזיתי בעברית) מתייחס לשאלה הזאת בצורה מקורית ובכך מציב את עצמו כסרט פילוספי מעניין. בסרט שני גיבורים. הטוב והרע. ארכי נבל ושומר חוק מחויב ואמיץ. שניהם מוכנים ללכת עד הסוף. הגיבורים הם ג'ון טראבולטה וניקולאס קייג'. מי מהם נראה כמו שומר חוק ומי כמו נבל? עקרונית, כל אחד יכול להתאים לשני התפקידים. העמדה שלנו תקבע לפי הבחירה של הבמאי. נאהב את האחד ונתעב את השני, ובמהלך הסרט, נוכל למצוא בפרצופו ובמראהו של כל אחד את אופיו האמיתי.

בסרט הזה, טרבולטה הוא סוכן ה FBI וניקולאס קייג' הוא הפושע. ראינו? הסתגלנו? כאן מגיעה תפנית בעלילה, ובעזרת טכנולוגיה עתידנית מיוחדת מחליפים שני השחקנים את פרצופם. מעתה, קייג' הוא הטוב וטרבולטה הרשע. זהו סידור העבודה במהלך כל הסרט. לא רק שיש לנו גיבור טוב וגיבור רע אלא שלכל אחד יש פרצוף של להיפך. אנחנו אמורים לא להזדהות עם הפרצוף ועם מראהו של השחקן. כך עד לסיום, שם כמובן הכל יבוא על מקומו בשלום תרתי משמע.

אבל אתה, הצופה, שוב לא תדע מה מראהו של גיבור טוב ומה מבדיל בינו לבין הרע.