כל הדברים גדולים כקטנים

שלום לכם,

מה שלומכם? איך החיים שם איפה שהיה מקודם? כאן אצלי כל מיני דברים עכשיו אחרת. המקום החדש יפה ויש כאן הרבה אנשים. הכרתי חברים חדשים וזה נחמד. אבל יש גם אנשים קצת מוזרים כי הם פה יותר מדי זמן וזה השפיע עליהם. קצת קשה לשלוח מכאן מכתבים כי השירות הזה איטי, אבל לא נורא. כבר למדתי שיש כאלה שישבו וכתבו שנים ולא הצליחו לשלוח שום דבר, אפילו הרבה שנים אחרי שהם כבר היו מתים, אבל בסוף דווקא קראו אותם והם נהיו מפורסמים ומקובלים. אני גם לא מקבל מכתבים, אז אם שלחתם זאת הסיבה שלא עניתי. כשיש לי זמן אני צריך לקרוא כל מיני ספרים ומאמרים ואחר כך אני צריך להכיר אותם או לכתוב עליהם. אני קם עכשיו בבוקר מוקדם וחוזר בערב מאוחר אבל אני בכלל לא מתלונן. הנוף כאן באמת מאד יפה וגם מזג האוויר נעים אבל בערב נהיה ממש קר ויש רוחות חזקות. יש כאן מגדל גבוה שלוקח עשר דקות לטפס אותו ברגל ואומרים שהוא זז כשיש רוחות חזקות מאד אבל אני עוד לא הרגשתי. יש ספריה ענקית, עם המון ספרים שאפילו אם כל האנשים כאן ביחד יתחילו לקרוא הם לא יספיקו בחיים, ויש במסדרון של הספריה גם שלד של לוויתן. את הלוויתן הזה מצאו מת באיזה חוף אבל חוץ ממנו כל האנשים שפה באו כי הם רצו לבוא אז זה נעים. בעצם יש מרצה אחת שאמרה שהיא רצתה לבוא לאמריקה אבל לא נתנו לה אז היא באה לכאן, אבל חוץ ממנה אני חושב שכולם רצו לבוא. אני מקווה שיתנו לי לשלוח עוד מכתבים ואני אוכל לספר עוד הרבה דברים.

שלכם,

יעקב.

נ.ב.

יש כאן גם המון בחורות עם מכנסיים צמודים ודשא מפלסטיק. זאת אומרת לא בחורות עם דשא מפלסטיק. הדשא זה לחוד. ויש גם כורסא שעושה מסאז', וכל מיני מסעדות, לא ממש מסעדות אבל יש שם אוכל שאפשר לקנות אם לא הבאתם מהבית, ויש גם מי שמאכיל את החתולים אבל עוד לא ראיתי את החתולים. אבל את הבחורות כן.

מרב שכל הספרים בעולם נשארו בספריה

בשאר המקומות היו צריכים להסתפק בטפטים

 אבל אם לא קוראים אז זה ממילא לא משנה