כל הדברים גדולים כקטנים

לפני שנה או יותר נכנסה לכלא אשה אחת, מבוגרת, משום שלא שלמה קנס על חניה. הקנס היה לא מוצדק והיא החליטה לא להכנע לאיומים ולא להתפשר, וכשעמדה בפניה הברירה, לשלם 500 שקל או להכנס תמורת למאסר לשבוע מאסר, הפתיעה את השופט ובחרה במאסר.

יש למעשה שלה ערך כפול. ראשית, יש כאן הזדמנות לדרוש צדק גם אם מדובר במחיר אישי, ולעמוד על הזכות שלא להסחט באיומים על ידי המדינה. שנית יש כאן עונש ולקח נגדי. אם הרשויות רואות בקנסות מקור להכנסה תקציבית, ואף מביאות זאת בחשבון בתכנון השנתי, הרי לא רק שלא יזכו בפרס אלא יאלצו לשאת בעלות הגבוהה של החזקת אדם במאסר, מה גם מאסר מתוקשר.

בעיני, לא רק אומץ יש כאן אלא גם דוגמא ומנהיגות. מנהיגות משום שאם רבים ילכו בעקבותיה, ישקלו הרשויות פעם נוספת האם ראוי לראות בקנסות סעיף תקציבי לכל דבר, וישקלו השופטים האם כל תביעה נגד אזרח היא שולית וחסרת חשיבות שאפשר לפסוק בה כלאחר יד. ומי שמוכן לשאת במחיר אישי כדי להוות דוגמא ומורה דרך לאחרים וכדי לשנות את המציאות הוא מנהיג אמיץ ואמיתי.

אדם יכול לקנות את עולמו בשעה אחת, אך שעה כזאת - לא תמיד מזדמנת. אך כשהיא מזדמנת, היא מאפשרת לכל תכונות המנהיגות לבוא לידי בטוי. כל מנהיג בפוטנציה מייחל להזדמנות כזאת כדי שיוכל להוכיח את עצמו.

לדוגמא, ציפי ליבני. לבני, שהייתה כמעט ראש ממשלה, שומעת כי בבריטניה, מדינה מערבית נאורה וידידותית, הוצא נגדה צו מעצר. הצו הוצא על חלקה בהנהגת המדינה בעת המלחמה בעזה לפני שנה בדיוק. כמו רב תושבי המדינה, לבני חושבת כי המלחמה הייתה מלחמת מגן צודקת וכי נוהלה בזהירות ובאחריות. כמו רב תושבי המדינה היא זועמת על הביקורות והגינויים להם זכתה ישראל במהלך אותה מלחמה, על ההפגנות, החרמות וגילויי האיבה. לבני, שבעת המלחמה הייתה שרת החוץ, מתקוממת על עמדתן של המדינות הנחשבות לידידות ישראל, ועל העובדה כי אותן מדינות מאפשרות הגשת תביעות והאשמות משפטיות כנגד אזרחי ישראל אשר עמדו בחוד החנית ופעלו להגנת אזרחיה. היא חושבת שמצב זה הוא בלתי נסבל. (כמו כן, היא משרתת היום כחברת כנסת באופוזיציה, כך שיש לה הרבה זמן פנוי).

מה עושה אם כן ציפי לבני כאשר היא שומעת על צו מעצר שהוצא נגדה בבריטניה? לשמחתה, בדיוק בימים אלה היא תכננה להגיע לשם לביקור רשמי. היא עולה על המטוס, בלוויית צוותי כתבים ופמליה נכבדה, וטסה לבריטניה. שם, ברדתה מהמטוס היא נעצרת ונכנסת לכלא הבריטי. מכאן ואילך כאב הראש הוא של הבריטים. שהם ימצאו סולם לרדת, שהם יאכלו את הדייסה, שהם יוציאו את הערמונים. ליבני לא תשוחרר מהכלא הבריטי במבצע צבאי, כמו אביה בשעתו. היא תישאר עד שהבעיה תיפתר (אם כי, יש להניח, תזכה בתנאים מועדפים, חדר פרטי, טלפונים ללא הגבלה ואוכל כשר). הנושא הישראלי יכנס לכל הכותרות, אך הפעם מנקודת ראות שונה. כמו תמיד, התגובה לחוצפה שבמעצר ולדרישות הלא הוגנות מישראל תתבטא בהיפוך עמדות מוחלט. ברגע של הורדת כפפות ומסכות כאלה, העולם המערבי, במסדרונות השלטון וברחוב כאחד, יאלץ להשתחרר ולהפרד מצביעותו. בן לילה תחליף לבני את שמעון פרס בתפקיד הישראלי הפופולארי בעולם. וגם בארץ. כל מעללי הממשלה מסולקים מסדר היום. על הפרק רק לבני, לבני ולבני. נחשו מי זוכה בבחירות הבאות בנצחון מוחץ?

זאת לא רק מנהיגות ואומץ. זאת חכמת ניצול ההזדמנויות.