כל הדברים גדולים כקטנים

למי שרוצה לדעת, האיש הרע בפרשת גלנט הוא המינהל. מינהל מקרקעי ישראל.

למי שלא יודע, הכל מתחיל מהרצון למנוע מקרקעות במדינה ליפול לידיים ערביות. מכיוון שאי אפשר לחוקק חוק נגד בעלות ערבית על קרקע הפתרון הוא שלאף אחד לא יהיה. כל הקרקעות הן של "המדינה" ואפשר לחכור אותן אבל לעולם לא לרכוש בעלות. לא תהיה קרקע בידיים פרטיות. מי שממונה על ניהול הקרקעות הוא אותו גוף אולטרה-ביורוקרטי הקרוי מינהל מקרקעי ישראל. החכירה לדורות אמורה להיות תחליף פרקטי ופורמלי לקניית בעלות אמיתית, ואפשר להבין את ההגיון שאין בעלות פרטית, אך יש מסחר בזכויות, בכסף מלא. אלא שבכל העברה של זכויות מיד ליד, מופיע הבעלים, ודורש תשלום תמורת הסכמתו, וכל פעילות על הקרקע אף היא דורשת את הסכמת הבעלים - המינהל באמצעות שליחיו ופקידיו.

תשעה מתוך עשרה קבין של מגע עם המינהל נפל על ראשי המושבניקים. כל תנועה, פעולה, שנוי, תזוזה, התעטשות יריקה וגירוד לא יכולים להתבצע כחוק ללא אישור המינהל. ואישור כזה, אם במקרה הטוב יתקבל, יגיע לאחר חודשים ואף שנים של ריצות, השתדלויות ונסיונות עקרים. אין כמו המינהל לגלם את שרירות לבו ואטימותו של השלטון עבור המושבניק. בבואך אל המינהל, כולם אחים לצרה.

אחוזת גלנט, גדולה ובולטת, גם היא נזקקה לחסדי המינהל. מה שמנקר עיניים ולב הוא לא גודלה והמראה שלה אלא הקלות שבה זכתה לברכת הרשויות – להלן המינהל. גם אם לגלנט עצמו לא הייתה יד ורגל בעניין, הקלות הזאת, שמלווה גם בהקלות והרחבות, מרתיחה את מי שעומד באותו מצב ונתקע כמשה על הר נבו. ממש כמו מי שעומד בתור למועדון, או גרוע יותר, שכניסתו נמנעת, והוא מבחין בסלבריטאי שכרגע הגיע והסלקטור מזמין אותו לעקוף את התור ולהכנס ואף המשקאות מוגשים לו על חשבון הבית. זאת, יותר מכל דבר אחר, הסיבה למלחמתם של השכנים באחוזה. המלחמה מתנהלת מזה שנים, כיאה לכל תהליך מול המינהל ובתי המשפט והייתה רחוקה מסיום, אלמלא המנוי הצפוי.

אף אחד לא העלה באוב פרשיה ישנה בעתוי מתוזמן. זאת פרשיה מקומית שעלתה וצפה מרגע שנדלקו הזרקורים. העיקר שתזכרו מי כאן האיש הרע.

האיש הרע צריך ללכת