חברים, חברות, תאים יקרים.
לפני פחות משנה, עמדנו כאן, קומץ של עשרה תאים קטנים והבטנו אל העתיד. היו לנו חלומות, היו שאיפות, היו תקוות, אבל, חייבים להודות, לא הייתה הרבה אמונה. אני חושב, אני יודע, שבחלומות הוורודים ביותר, בחלומות הוורודים ביותר, לא פיללנו ולא שיערנו כמה נצליח לגדול ולהתפתח בתוך שנה. אני מביט סביבי, בגוש הגדול הזה, ורואה רבבות רבבות, של תאים, העתקים נאמנים ומלאי חיות של אותו קומץ. ראו כמה מקום אתם תופסים. ראו איזה משקל ואיזה חשיבות יש לכמות, לנחישות, לאחדות המטרה, להתמדה. אי אפשר להתעלם מקיומנו. אנחנו כאן, אנחנו כאן כדי להשאר.
אבל חברים, אנו עומדים בפני תקופה חדשה. למרות ההצלחה העצומה, לא נוכל לשקוד על השמרים. לא נוכל להשאר במקום. כי להשאר במקום, בסופו של דבר, משמעותו להיות מסולקים בבושת פנים, להיות קורבן של שנאה ושל קנאה. כן, יש מי שההצלחה שלנו היא לצנינים בעיניו. יש מי שלא ינוח ולא ישקוט עד שיחסל את כולנו, עד האחרון. אנחנו, שאיננו פוגעים באיש, שמעולם לא הרמנו יד, שמעולם לא חטאנו אף באלימות מילולית. כל חטאנו, כל חטאנו הוא ההצלחה שלנו, ההתרבות שלנו. אין לנו במה להתבייש. אין מה להתבייש בהצלחה. אין מה להתבייש בדרך. אין מה להתבייש בעתיד. לא ניתן להם לחסל אותנו.
חברים, בעתיד הקרוב נצא למקומות חדשים. בצער, בכאב, מתוך געגוע, נעזוב את הבית, את הסביבה, את הנוף, את החברים, את המשפחה, ונצא לדרך למקום חדש. נצא למקומות חדשים. ברכוש מועט, בלי לדעת לאן, נלך ממולדתנו לכל מקום שיוליכונו רגלינו. נתור את הארץ, את הגוף, את העולם, ונמצא בתים חדשים. נעלה על ספינות, ונפליג ימים רבים, עד שנגיע לחופים חדשים, לעולם חדש, להבטחה חדשה. במקום אליו נגיע, שם יהיה הבית החדש. שם יתיישב כל אחד ויקים את ביתו. שם יקים משפחה חדשה, ודורות חדשים. בכל מקום בו נהיה, שם נהיה, שם נחיה, שם נצליח, שם נשגשג, שם נתרבה, שם נרבה, שם נפרוץ. עידן חדש בפתח. זה העידן שלנו. זה הזמן שלנו. צאו לדרך, ואל תביטו לאחור. פרו ורבו ומלאו את הגוף.
פרו ורבו! פרו ורבו! פרו ורבו!
למצולמים אין קשר לכתבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
