כל הדברים גדולים כקטנים

זמן מחצית חיים אינו מחצית זמן החיים. אילו החיים היו צפויים, כמו מהלכו של שעון החול או נר דועך, גם זמן מחציתם היה צפוי. לכן נר בוער יכול להיות לנו לשעון, אך לא החיים.

זמן מחצית חיים שאול מעולמם של החומרים הרדיואקטיביים, אלא הקורנים עצמם לדעת. לְעולם הפליטה הבאה של חלקיק קרינה איננה צפויה. לכן החיים במחיצתם מלאי סכנה והפתעות.

החמרים הרדיואקטיביים דועכים לאיטם. ככל שהם דועכים, דועכת הקרינה הנפלטת. ככל שדועכת הקרינה דועכת הדעיכה. ללא דעיכה, אפשר לומר שהחומר לא ימות לעולם.

מי שאינו מת לְעולם, באופן מלא וסופי, חי לנצח. יחד עם זאת, על החמרים הרדיואקטיביים נגזרה הדעיכה. הם חיים, אך החיות הולכת ונוזלת מהם. תחתיה בא הקיפאון.

כדי לדייק יותר צריך להודות שנצח הוא מושג מתמטי. נצח הוא אינסוף. בחיים, גם החמרים הרדיואקטיביים מתים. בחיים יש סוף. בפרט כשהם מלאי סכנות והפתעות.

החמרים הרדיואקטיביים נבדלים זה מזה במידת האינטנסיביות שלהם שהיא גם מידת האגרסיביות שלהם וכן מידת האקטיביות שלהם. זה שיוזם וקורן יותר דועך וממצה את עצמו מוקדם יותר.

למרבה הפליאה - בעיני מי שמתעלם מהמתמטיקה, החמרים הפעילים והרגועים כאחד חיים לנצח, כלומר, למרות אורח החיים השונה, אורך החיים זהה. הם שונים ודומים.

הם שונים בקצב הדעיכה, שכאמור דועכת בעצמה ולכן אינה מסתיימת. החומר הפעיל ידעך מהר יותר. לפיכך, כאמור, אף הדעיכה שלו תדעך מהר יותר, כדי שתספיק לו לַנצח.

את הקצב המיוחד של כל חומר מודדים על פי הזמן הנדרש כדי להשלים את הפירוק של מחציתו.  זמן מחצית חיים הוא זמן חיי המחצית.

כשאנו מדברים על פירוק החומר הכוונה היא שהחומר הרדיואקטיבי פולט קרינה והופך אגב כך לחומר אחר, שאם גם הוא פולט קרינה, גם הוא הופך לאחר, עד שהאחר האחרון יציב ושתקן.

אם זמן מחצית חיים של חומר היא שעה, הרי שתוך שעה תהפוך הקרינה את מחציתו לחומר אחר. כעת תשאר תערובת שבה רק מחצית אחת, הריקה, המלאה, היא של החומר המקורי.

כעבור שעה נוספת, תוותר רק מחצית מהמחצית, כלומר רבע. שלושת הרבעים האחרים הפכו כבר לחומר אחר. כעבור שעה נוספת, תתפרק מחצית מהרבע הנותר.

בחלוף השעות, הימים והשנים, תוותר בכל פעם כמות קטנה יותר. כך נמשיך אינסוף פעמים, אינסוף שעות, עד קץ הזמן, כמעט. אצל האטום האחרון, תסתיים ההתפרקות. אם הוא יסכים להתפרק.

אצל חמרים לא יציבים, זמן מחצית החיים יכול להיות חלקיקי שניה. אצל היציבים מאד, מיליארדי שנים. אל תחששו להשקיע בזהב. הזהב חומר יציב, נשמר לנפשו, ובדרך כלל גם מועיל.

על פי היחס בין כמות החומר המקורי לחומר החדש ניתן לקבוע כמה פרקי מחצית חיים חלפו, כלומר כמה זמן חלף. כך משתמשים בחומר פחמן-14 כדי לדעת מה קרה בעולם כשלא היינו.

זמן מחצית החיים של פחמן-14 הוא 5730 שנה. הוא זהה כמעט לזמן שעבר מאז בריאת העולם. גם לפני מיליארד שנה הוא היה 5730 שנה. לַעולם אין זמן מחצית חיים. לַעולם אין זמן.

הסימן המתמטי לקצב הדעיכה הוא האות היוונית לַמבְּדַא (λ). היא מזכירה בצורתה את האות גימל. על כן, רבים מדוברי העברית מכנים אותה גמלא.

גמלא הוא הלוגו שלHalf Life , סדרה של משחקי מחשב, אחת המצליחות בכל הזמנים. אני מכיר אותה מבעד לעיני הילדים שלי.

גם חמרים שאינם רדיואקטיביים, שמתפרקים סתם, דועכים לאיטם, ולאט יותר, גם להם יש זמן מחצית חיים. כמו הרעלים שפזרנו בשדות, כמו גם, להבדיל, הדשנים.

אין מה לחשוש מהחומר ההולך ומתפרק. זה טוב. הנה, אומרים אנשי איכות הסביבה, כי הפסולת הפלסטית שאינה מתפרקת, תשאר איתנו עוד אלף שנה.

למריבות יש זמן מחצית חיים. הן דועכות בקצב המיוחד להן אבל תמיד אפשר למצוא שרידים של חומרי המריבה. או אולי הן החומר האחר. זה שהולך ומתרבה.

לשנאות, לכעסים, יש זמן מחצית חיים. גם לאהבות. אהבות נושנות דועכות אבל חיות לנצח. יש מי שיודע לתארך אהבה לפי כמות החומר האחר.

האובדן יש לו מחצית חיים. מחצית חיים נלקחת ומחצית נשארת. מחצית חיים נלקחת ומחצית נשארת. מחצית נלקחת. מחצית נשארת.

הזכרון יש לו מחצית חיים. הוא דועך. הזכרונות מתפרקים אבל אינם הופכים לשום חומר אחר. העבר עשוי מלא כלום.