ולמען ההגינות יש לומר שכל יחיד וכל ציבור מצייר לו קו. ואת הקו הוא צובע באדום רק כאשר חוצים אותו. וגם אם הפרדה היא הדרה, רובנו בכל זאת מאפשרים ואף תומכים בתוקף בהפרדה בין גברים ונשים במקומות ציבוריים לחלוטין.
כמעט בכל מקום ציבורי שנתקלתי בו בארץ, השירותים הם נפרדים. גברים לכאן ונשים לשם. וזאת, למרות שבתוך אזור השירותים קיימים תאים פרטיים ואישיים. ולמרות שכל מי שאי פעם נכח בהפסקה בקונצרט, ובעיקר מי שנכחה, יודעת שבכניסה לאגף הנשים משתרע תור ארוך, בעת שבאגף הגברים התאים ריקים ובית השימוש ללא שימוש. ומצד שני, בכל הבתים הפרטיים והדירות שביקרתי בהם, גם אם יש בהם שלושה חדרי שירותים, אף אחד לא מקצה חדר נפרד לנשים. זאת הפרדה ציבורית מפורשת הזוכה לקונצנזוס רחב.
ולנוכח הדיווחים הרבים על הפרדה בבריכות השחיה ובחדרי הכושר, אני מוכרח לציין כי ההפרדה ברורה ומוחלטת עוד יותר בחדרי המקלחות והמלתחות, למרות שהשימוש שעושים בהם שני המינים הוא זהה. וההפרדה נובעת רק משום שיש מי שחושב שגבר כי יראה אשה יתעורר יצרו המיני ולא יוכל לשלוט בו.
הפתרון של הפרדה אינו יוצר הפליה או הדרה אלא רק חלוקה שוויונית (פלוס געגוע זמני וצער). אז חוץ מהצבע והתוואי המדוייק של הקווים אין הבדל גדול בין הציבורים השונים. ובפני עצמו, שום קו אינו הגיוני יותר מקו אחר.
ובלבד שעזרת הנשים תהיה דומה לאיכותה לחלל המרכזי בבית הכנסת כמו ששירותי הנשים אינם מפוארים פחות משרותי הגברים.
לתמונות נוספות, נא ללחוץ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
