כל הדברים גדולים כקטנים

המשקה הזה, יותר משהוא קפה, ויש לו טעם חמצמר, הוא משקה של אופן השתיה. קצר ומרוכז, ונלגם בעמידה, על הדלפק בדוכן, בדרך משם לכאן. הוא מראש אינו מאתגר את הסבלנות והתנועה במרחב.

והנה, אני מוצא את עצמי לוגם אספרסו. נניח בחנות ספרים, אין לי אפילו את הנשימה לקרוא את כל הכריכה האחורית. או בכתב עת, השירים נראים לי פתאום ארוכים. אני לוגם לגימה אחת. רק שיר של שורות בודדות אני לוקח עד הסוף.

אולי זה מסימני התקופה שניכרים גם בי. אולי זה הדביק את כולם? אני הרי רואה, שוק האספרסו פורח ומשגשג יותר מאי פעם. הכל קצר ומהיר. זה מאלץ אותי להרגיש בנח כאשר גם אני מגיש מנות קטנות. בזמן הקרוב מנות קטנות, מהירות, מרוכזות.

למשל, אם עוברים ליד גדר. היא מפרידה בין מה שמשני צידיה, אבל היא לטובתו של צד אחד. נניח הגדר של הבית, היא לטובתו. כמו הממברנה החכמה של תאי הגוף, מסננת אנשים וכלבים אך חדירה לחתולים. עכשיו, תביטו למעלה (הגדר גבוהה), החלק העליון נוטה החוצה. כך קשה יותר לעבור. היא משתדלת במיוחד למנוע את המעבר פנימה. מנסה לספק הגנה. ככל שתלוי בה, היא חד-צדדית.

כל זה כדי לומר שיש גדרות הפוכות, שהחלק העליון נוטה אבל פנימה. כאשר אתם עוברים ליד גדר כזאת, תפחדו. יש לכם סיבה טובה. פתאום הכיוון מתהפך. אתם וכל העולם כולו הופכים לכלואים והגדר מגינה עליכם.