כל הדברים גדולים כקטנים

האם מותר להגיד שהיהודים הלכו כצאן לטבח אבל אסור להגיד שהצאן הולך לטבח כמו היהודים?

בלי קשר לשאלה האם ההרצאה של גארי יורופסקי היא אכן "הטובה ביותר שתשמעו אי פעם", וגם בלי להכנס לשאלה האם הוא צודק* והאם "העובדות" שלו אכן נכונות, אחת הטענות הקשות נגד יורופסקי היא ההשוואה שהוא עושה בין טבח הפרות לבין השואה. אבל, דווקא כאן, עובדתית, הוא צודק. ואת זה, לא הוא אומר אלא אנחנו.

כי השאלה שהוא מעלה איננה האם יהודי שווה יותר מפרה.

השאלה היא האם אנחנו עושים לפרות מה שהגרמנים עשו ליהודים. והתשובה, היא כן. ומי שמספק אותה איננו יורופסקי, אלא דווקא אנחנו, כלומר כל הקורבנות, וכל אדם שמזועזע ממה שנעשה בשואה. כי מה אנחנו אומרים? אנחנו אלה שאומרים שהגרמנים עשו ליהודים מה שאנחנו עושים לפרות, החל מכליאה בצפיפות איומה, דרך הסעה אכזרית בקרונות בקר(!) אטומים, ועד ניצול אכזרי וקיצוני לאורך כל הדרך, לפני הרצח ואחריו (ותבינו שאני לא רוצה לפרט).

כלומר, אין ויכוח על כך שהמעשים אותם מעשים. הויכוח הוא האם, ולמי, מותר לנו לעשות, ובאיזה זכות.

נדמה לי, למשל, שמיליארד ורבע הודים (שישית האנושות) חושבים שאסור לפגוע בפרות.

אפילו אצלנו, בעבר, היה נהוג להסס לפני ששוחטים פרות קדושות.

וזאת הזדמנות מצויינת לצטט מתוך ספרו הנפלא של מייסד "מעריב" עזריאל קריבך** על הודו. העיתונאי הנסיך, שביקר בהודו בשנות החמישים, הביא את המבט והניחוחות שעד היום רק מעטים מצליחים להבין. כאן הוא מביא שיחה , בעקבות תלונה שלו באזני מארחיו על הפרות המשוטטות בכל מקום ומציקות, הקופים החצופים והגנבים, והנחשים המסוכנים -

  "אנשי הקבוצה, כולם הודים, נראו כנעלבים.

  'עליכם לסלוח לו', אמר בעל הבית והצביע עלי, 'הוא בא מארץ נחשלת מאד. גם לנו בהודו, היו שבטים פרימיטיביים כאלה – לפני מאות בשנים. בעודנו יושבים בג'ונגל. אל תבואו עמו בדין. הוא אינו אשם. בארצו שלו עדיין אין ציביליזציה'...

  לא כל המסובים ידעו, מהיכן אני בא; ואף כשגילה להם בעל-הבית – לא כולם היו בקיאים למדי בגיאוגרפיה ובהיסטוריה, והוא צריך היה להסביר להם:

  'תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע אל חלק-העולם שלנו – התנ"ך; ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם. יודעים אתם כיצד מתארים הם לעצמם, שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמיים וארץ, וירח וכוכבים, ואחר כך יבשת וימים, ואחרי-כן חיה ועוף, והכל למען גולת-הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום...ויודעים אתם מיהו אותו עליון מכל?'

  איש מבין המסובים לא ידע. ניחשו, אך לא מצאו.

  'האדם!'... אמר בעל הבית בתרועה.

  כולם פרצו בצחוק אדיר. הזקנים כרסם רעדה מצחוק, והצעירים גיחכו מבויישים כלשהו, כאילו סיפר מי בדיחה של ניבול-פה."

...

  'ההגיון', אמר, פשוט מאד. הם המציאו לעצם את האגדה הזאת, כדי שיוכלו לעשות כל העולה על שרירות לבם, כדי שיוכלו לרדוף אחר תאוותיהם בלא כל רסן. הם אמרו, שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהיה לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו – שכן הכל נחות-דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו... הוא שאמרתי – פראים'...

*    גלוי נאות. אני עצמי, אינני לא צמחוני ולא טבעוני.

**  בימים אלה, בהם גם העיתון  "מעריב" הולך לשחיטה, כדאי להיזכר כיצד נוסד העיתון. הנה, מתוך ויקיפדיה, בערך על מייסד העיתון, העיתונאי החשוב ביותר שפעל בארץ הזאת, הד"ר עזריאל קרליבך: "בשנת 1948 , בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", נפל סכסוך בינו לבין הבעלים של העיתון, יהודה מוזס. קרליבך חש שמוזס מנסה להשפיע על תוכני העיתון, ולמנוע פרסום שעלול לפגוע במפרסמים של העיתון. קרליבך ראה בכך פגיעה אתית בתפקידו של העיתון. [...] קרליבך, ועמו עיתונאים בכירים בעיתון, פרשו ממנו והקימו עיתון מתחרה בשם "ידיעות מעריב", שהופיע לראשונה ב-15 בפברואר 1948 בעריכתו".