שהיה מפכה מים רבים שזרמו במורד והשקו אלף פיות ולשונות צמאים
וארבעה אנשים שישבו לפתחו ראו את המים והם יוצאים והולכים הלאה והרחק
לא טוב הדבר חשבו, מים שהלכו אינם חוזרים. ולא ידעו כי כל המים אחד הם, ומים שיורדים, סופם שהם עולים לשמיים ולמעלה מכך, ומשם מבקשים את דרכם וחוזרים למעיין ממש כאותן צפורים נודדות שכל מקום ושום מקום הוא ביתן, ואלמלא ידעו המים את דרכם חזרה היה המעיין יבש וכלה זה מכבר. אלא, משעה שחשבו, ולא ידעו, חשבו עוד, ובקשו עצה ומעשה.
אמר הראשון, "כבר ראיתי מעינות שהיו שופעים ומימיהם ניגרים. ובאו קודחים וחפרו בארות סביב סביב, ושאבו את המים לעשות בהם מכל אשר יעלה מלפניהם, לרחוץ ולשתות ולהשקות שדות ובוסתנים ולמלא בריכות בשעה וכיוצא באלה, והמעיין צמצם עצמו ופסקה שפיעתו ונשאר קילוח דק וזרם ואבד חיש במורד ולא הגיעו עוד מימיו למרחקים.
אמר השני "יפים מי המעין וטובים. נבנה בריכה סביבו, ויקוו בה המים, ונשב שם, נשכשך רגליים ונהנה מזיו יופיו, וניטע תאנים וגפנים ונחסה בצילם, והמים שוב לא יזרמו במורד לא יגיעו למרחק.
אמר השלישי "לא ילכו המים למרחקים כי כאן מקומם. כאן לידתם וכאן קברם. נגול גל אבנים על פתחו, ומערבלי בטון יקיאו את קיאם, ויסתם המעיין, ויאגרו המים, ושוב לא ילכו לשדות אחרים.
והרביעי אמר "כמה נעים לשבת כאן ולהקשיב לפכפוך ולשיר הציפור, והמים שזרמו ימשיכו בדרכם ותחתם יבואו אחרים, כי שופע המעיין, ואם ילכו בנחל למרחקים, ידעו כולם את שבחי המעיין.
מה עשו*?
ישבו החכמים, והגו בדבר והחליטו – נעשה כדברי השני. ליקטו אבנים, וערבבו טיח, ובנו בריכה בפתח המעיין, ושוב לא הלכו המים לשדות זרים. מקץ שלושה ימים מלאה הבריכה, וכל אנשי המקום השתכשכו בשמחה גדולה, ואף נטעו עצים לשבת תחתם לבטח. אלא שמִשמלאה הבריכה שוב לא נאגרו בה המים, אלא נשפכו, וגלשו במורד, והלכו בדרכם כמימים ימימה.
שוב התכנסו החכמים לטכס עצה. לא נאריך בדברים, שכן אף החכמים לא האריכו, שכבר הקדים החכם ואמר "כָל הַנְחָלִים הלְכִים אֶל הַיָם וְהַיָם אֵינֶנּוּ מָלֵא". פנו אל המעשה, וכך עשו – ערמו גלי אבנים לבנות סכר לסכור את מים, ותחת הבריכה הקטנה קמה בריכה גדולה כים, שמימי המעיין הולכים אליה והיא אינה מלאה. והברכה, אכן היתה גדולה לתפארת, ומפאת גדלה, ושמא מסיבה אחרת, נקוו בה המים, אך למלאה לא צלחו, ושוב לא זרמו המים במורד, והשמחה רבה, והשבח לחכמים ולבוא עולם.
אלא משעמדו המים בבריכה, הפכו ירוקים, ושוב לא ראה הטובל בה את בהונותיו. ומשהפכו ירוקים, הבאישו המים, ותעל צחנתם השמיימה. וימלאו המים שרצים ורמשים וצפרדעים ככתוב "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה", והיתושים פרים ורבים ואין מושיע, וכל איש ונער נעקצים ומתגרדים.
ראו בני המקום כי הנה מתקיימות בהם מכות מצריים. קמה בהלה גדולה, ואספו את חפציהם ומטלטליהם, וכל כלי כסף וזהב, ונמלטו מבעוד לילה, ואת הבצק שלא החמיץ השאירו אחריהם וגם ואת הסירים והקדרות שהיו מלאים תבשילים חמים. והיתושים והצפרדעים נשארו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
