תחילהשכב המלך עם אלף נשותיו. שנה שלמה ויותר, שתיים בכל יום ותאוותו בידו. מכיוון שביקשו נשותיו לשוב למיטתו שחט אותן. מכיוון ששחט את כולן, תמו הנשים. והוא ביקש להמשיך.
אז החליט לדעת את נשות הממלכה בכל יום ובכל לילה ופרשיו יצאו אל קצווי הארץ, תחילה לעיר הקרובה ואחר לרחוקה, לאסוף ולקטוף, תחילה את הנאות ביותר, ולהביאן לארמון. הממלכה גדולה היתה והנשים מרובות והן זרמו בהמון, ברכבות ובאוטובוסים, אל חצר הארמון, וחדרי המגורים, ולבית המרחץ הבנוי זהב ושיש ולאולם ההמתנה, ולחדר ההלבשה – שם הופשטה אשה מבגדיה. ובמיטה המלכותית, זאת באה ואחרת הולכת והמלך מפיץ ומרבה את זרעו. תמו היפות ונאספו לארמון האחרות, בגרו הצעירות ובאו הבוגרות. עשר שנים עברו והמלך לא ידע אחת מעשר נשים שבעיר הראשונה, ואונו הולך ופוחת.
אזגייס את החוקרים במעבדה, הבוחשים במבחנות ושואבים במשאבות ומאזינים לסטטוסקופ, ואלה הרבה את זרעו, לאלפים, ולמאות אלפים ולמליוני מליונים. ושליחיו נפוצו לכל ארבע הרוחות להזריע כל אשה בממלכה. הרו הנשים וילדו בנים רבים ובנות, וכולם היו בניו. בכל אחד ראה משהו מעצמו ולמד להכיר את כל צדדיו. ראה גם את הפיסחים, והמכוערים, והטפשים ומוגי הלב ובעלי המום ומוכי הגרדת, ותלה את האשם בנשים. ואת בנותיו ראה ולא הבין.
אזהתכנסו שוב המלומדים ויצקו את תבנית המלך, ובראו בני אדם בצלמו ודמותו, וגידלו במעבדה את הכפילים. עדרי כפילים לרבבות. מליון ילדים זהים שגדלו וצמחו ובגרו לגברים. מלאה כל הממלכה בבני דמותו. וירא המלך כי טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
