אז עצרתי לרגע ושקלתי ברצינות את הרעיון
להדברות עם החמאס ולנסות להגיע איתו להסכמות ולהבנות.
כאן נכנסים לתמונה הנאצים. (הם הרי כבר
לא טאבו וכבר לא שייכים להיסטוריה, וחייבים להסכים שהמרחב הפוליטי-לאומני בארץ הוא
כבר נאצי בדרגה של-1930 (מה שמעמיד את החמאס בדרגה של 1941 לפחות)). אין מנוס אלא
לדמיין משא ומתן ופתרון מדיני עם הנאצים.
עשיתי זאת וקיבלתי תוצאות מפתיעות.
צ'מברליין, איש חזון, ויתר להיטלר על חבל
הסודטים, טריטוריה לאומית גרמנית שמשום מה נמסרה דווקא לצ'כוסלובקיה, והביא שלום,
ללא יריה אחת וללא שפיכות דמים. שנה אחר, ב-1939 פלשה גרמניה לפולין. כיבוש פולין
היה מוסכם ומתואם עם ברית המועצות, אך למרות שהתרחש במזרחה של אירופה החליטו
בריטניה וצרפת לפתוח במלחמה ששטפה בהמשך את העולם והביאה למותם של שישים מליון בני
אדם.
"When you have to shoot! don't talk"
(Winston Churchill)
אילו בחרה בריטניה בפתרון המדיני, ברוח
צ'מברליין, כל זה היה נמנע. פולין היתה הופכת לשטח חסות גרמני רוסי, ובעקבותיה,
בהסכמה, כל מזרח אירופה (בדיוק כפי שנעשה לאחר המלחמה, אלא שאז נמסר כל השטח
לחסותו של סטאלין). היטלר, למרות בני בריתו שלחופי הים התיכון – איטליה וספרד, לא
היה תוקף את בריטניה, שאותה העריץ, ואף משאיר תחת השפעתה את מערב אירופה – צרפת
וארצות השפלה (למעט תיקוני גבול קלים אך הכרחיים עם צרפת). ערי בריטניה לא היו
מופצצות. צרפת לא היתה נכבשת. בלגיה לא היתה נרמסת. מערב אירופה היתה פורחת כמו
שוודיה ושוויץ שבחרו בנתיב המדיני, נשארו ניטרליות, ועשו הון רב. אדמת אירופה היתה
יכולה לשקוט ארבעים שנה, ובמקום שישים מליון היו מתים רק ששה.
אבל בריטניה הלכה בדרך הדם, היזע
והדמעות, והיתר היסטוריה.
אז כן, אני חושב שהחמאס נאצי, והבחירה
היא בין דרגה 1938 ל-1945.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
