ומותר הצמח מן הבהמה
שאין לו בפנים את כל האיברים האלה
שנמעכים ונמרחים
וגורמים לנו צמרמורות
בעיקר משום שבסופו של דבר כאלה אנחנו
שק מדוזות חיות בצבע אדום
ומותר האדם מן הרובוט/מחשב עדיין,
שבהיותו נצר לממלכת החיים, טמונה בו היכולת המופלאה לקום מתוך ההריסות.
ביפן עלה על הבמה המחזה הראשון המשוחק
כולו על ידי רובוטים. הבמאי, בשלב זה, הוא עדיין בן אנוש.
כשהרובוט גם יביים, יבצעו כל הצופים חארקירי מתבקש והרובוטים יתפסו את
מקומם.
ויש אומרים שכל זה כבר קרה מזמן.
"למרות התרבות - בגלל המשמעת"
(תשובה חלקית לשאלה למה דווקא בגרמניה?)
ארץ אוכלת יושביה בחלב ודבש
את העתיד היא קוראת בקפה
את העבר היא כותבת
שופתת כתם שחור
הוא הרי לא יחזור
אהבה שנאה קנאה
מצאתי בעיניה את חינם.
אהבת חינם
שנאת חינם
קנאת חינם
מצאתי בעיניה את כולם
את כל הכעסים היא שמרה בבטן
את כל הכאבים
התסכולים
השנאות והסודות
אז עשתה לה ילד
ושמרה אותו בבטן
לשמחתי ולמזלי הטוב אין רקע צבאי בילדותי. נופלים כמעט ולא הכרתי ובקושי ידעתי מה זה קיבוץ.
על "תחנת האיסוף" למשל למדתי בשיעור ספרות, בשיר
הזה, "אלוהים מרחם על ילדי הגן", כשהמורה הסבירה על אלה שצריכים לזחול
על ארבע בחול בלוהט.
כמו בשחמט, לפעמים, כדי לנצח, חייבים
להקריב את המלך.
"יום יבוא, נאום יהוה, וקמו פסלים מרבצם והמשיכו בכל מלאכתם אשר קפאה"
בשורות טובות: השיח כמעט מת אך הודות
לטיפול מסור והשקיה נדיבה הוא עכשיו במצב של צמח
כתוב בספרים
פנקס מהודר בחנות, עם כריכה מעוטרת,
עולה כמו ספר חדש
מה אם כן הערך של כל מה שנכתב?
שלילי אומר המומחה, הערך שלילי
כשהדפים היו עדיין ריקים
יכולתי לרשום דברים חדשים
"אני רוצה לעשות איתך מה שעושים לך
השירים של נרודה" (למחפשים תרגום - שיר אהבה מס 14 - "כל הימים את משחקת")
בגן עדן – יום או לילה? גשם או שרב? בגן
עדן הכל על פי הרצון. יושב לו יחד זוג מאוהב. היא מביטה בשקיעה והוא סופר כוכבים
ברקיע (או שבגן העדן הכוכבים הם למטה?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
