עד היום לא מצאתי דרך לראות פנימה לתוך ראשו ונפשו של הזולת. רק מבחוץ
אני מתבונן ורואה אותו. והנה מה שרואים. שיש מי שדומה למי, למרות שמבפנים הם אולי דבר
והיפוכו (ושמא למרות הכל – מראה עיניים הוא חזות הכל. הרי אי אפשר לראות קנקן
בפנים). ובכל מקום עיני מדמיינות דמיונות כאלה ומסדרות את העולם מחדש.
למשל שני אלה? האין זה אותו משורר? (ומי מכיר ויודע?)
ובכן, הנה צילום יצוגי של "שרת התרבות" (ולצורך הדיון, הרשו
לי להסיר את המרכאות, כלומר - להלן שרת התרבות).
התצלום הזה, המחמיא (או מתחנף),
המציג מנהיגות במבט כלפי מעלה, שימש את האמן נימה קטלב בציורו "שמש"
המעטר את שער כתב העת "מעיין". הכיתוב "נאמנות באמנות" לא
מותיר ספקות לגבי ההקשר והנושא, ושם היצירה הופך ברור – אלוזיה ל"שמש
העמים", כמו גם הספק הילת קדושה ספק עיגול שמש אדום סביב ראשה. ושתי התמונות הללו
הן אחיות, אם לא תאומות.
אלא שעיני המטעות רואות כאן דבר נוסף. אשה. שפתיה חושניות. עיניה בורקות. שערה
הכהה ארוך ופזור. ולראשה כובע אדום.
נשים בכובע אדום יש כחול אשר על שפת היום
נשים בכובע אדום יש כחול אשר על שפת הים, אבל כאן מדובר בדמיון לאשה מאד מסוימת.
הנה, צילום של המשורר אופיר משרקי, שלמרות הצבע הכחול, הדמיון מן החוץ אינו מותיר
שאלות נוספות ומדובר ממש בתחפושת, שלא לומר התחזות (והסיגריה כמובן מטרימה ותורמת).
אשה בכובע אדום, שיער שחור פזור, ושפתיים, יש רק אחת. הנה היא-לא-היא, כי גם שהיא
לא היא, אין לטעות בה.
מתחזה במחזה
ואילו המקור - האחת והיחידה, האשה המשוררת המופלאה, יונה וולך.
הנה, זו מול זו.
זו מעל זו.
והשוני? רק בגלל רוח התקופה. הצבע מול השחור לבן. הסיגריה מול הסלולר (כי בשיא
הרצינות, מה ההבדל ביניהם. ומה בין זאת שמשחקת בתפילין לזאת שעם הדגל)?
כבר היתה לנו (סגנית) שר התרבות שנכנסה להיכלי הנצח רק בזכות (דבריה על) יונה
וולך. אז תהיה עוד אחת. מירי רגב – יונה וולך
תרדוף אותך ואחריך לכל מקום.
האם היא היא גופה של יונה וולך?
גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי
ואחרי הבחירה הכל כך קשה, של שיר אחד
שכתבה, הנה לסיום השיר שנכתב עליה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
