לפני שנסענו לצרפת עם הילדים עלעלנו במספר ספרי טיולים בחנות. היה שם ספר שהתמקד בטיול עם ילדים והיה בו פרק על הביקור בלובר. היו בו הנחיות מפורטות מרגע הכניסה – ישר, שני אולמות, ימינה במדרגות, עד סוף המסדרון, דלת שניה ימינה, שוב ימינה, לחצות את החדר וזהו – שם המונה ליזה. אחר כך, באותה הדרך חזרה החוצה. הציור הכי הכי שכל ילד מכיר ורוצה לחוות.
היא כל כך מוכרת שאם נראה אותה במקרה ברחוב או בשוק, אפילו בתחפושת, נזהה אותה מיד. ואם היא תחלה ויביאו לה מחליפה מיד נבחין גם בכך.
אז מה היה לנו? יש את הפנים, המאוד מיוחדות, שלא דומות לאף אחת (חוץ מכמה דמויות בציורים אחרים של ליאונרדו), ובעיקר העיניים.
ובעיקר החיוך. אי אפשר לטעות בהם.
התנוחה, ובעיקר הידיים. הבגד הכהה עם המחשוף הריבועי והנוף ברקע עם הנהר התכלכל. אלו האלמנטים. זה המקור. כולם מוזמנים למשחק הוריאציות.
המשחק הפשוט ביותר הוא לקשקש על המקור.
או ללכת טיפה יותר רחוק.
אפשר להתרחק עוד ועוד ועדיין להשאר מונה ליזה. רק לשמור על משהו מהאלמנטים המקוריים. חלק מהתמונות באות להגיד משהו. חלק סתם משתעשעות.
כל התמונות הן מבחר קטן מתוך חיפוש ברשת האינטרנט.
התמונה הזוכה להיום היא זאת. מעבר לציטוט הרגיל יש כאן הברקה. נקודת מבט ואבחנה מיוחדת. הנוף המסתורי בו ניצבת מונה ליזה הופך כאן לנוף חללי טיפוסי בירח או במאדים וזה נראה כל כך מתאים, כאילו היא באה משם. אשה מנוגה.
המשך יבוא.
למי שירצה להרחיב בינתיים הנה אתר המוקדש כולו לשעשועי מונה ליזה ובו כמה אלפי תמונות מעשה ידי הגולשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
