כל הדברים גדולים כקטנים

לסיום עוד כמה נקודות מבט מעניינות. תחילה, הנה המונה ליזה כפי שהיא, אבל נמתחת לתוך הקצה המוכר שלה. החיוך

או הפנים

הדוגמאות שכאן מפסיקות להתייחס למונה ליזה כאל ציור דו מימדי. בעצם, הן בדיוק מתייחסות לציור הדו מימדי, על ידי כך שהן יוצאות החוצה מאותה ממלכה אל התלת מימד בדמות בובת חרסינה או פסל במוזיאון השעווה.

ברגע שמוסיפים את המימד השלישי, זה שמקרב אותה אל המציאות, אפשר לחקור ולשחזר את פניה מכל כיוון (אולי השחזור הלא מוצלח הזה הוליד את הרעיון שהמדובר בכלל בגבר)