כל הדברים גדולים כקטנים

חצות. 16 באוגוסט, 2008.

במשקפת שדה, 8X40, בשמיים צלולים, הירח נראה כדור תלת מימדי מושלם, עומד תלוי בשמים. צדו המוצל מואר ברכות באור שקיעה אדמדם. פניו מוכרות. צל על פניו. צל עגול, מקומר, מושלם. שלנו. של הכדור שלנו. לראות את עצמנו  מרחוק, כמו להביט במראה קוסמית. לראות את השמים. את הכדורים הסובבים בריקוד שקט מני אז.

בני-זונות. איזה שטויות מתרחשות כאן, על הקליפה הדקה, מתחת לאפנו.