יום אחד נסעתי לחברה שלי. מתל-אביב לחיפה באוטובוס. שעה, שעה וחצי נסיעה. ארזתי כמה חפצים וגם ספר לדרך. הכנסתי לתיק ספר מקצועי באנגלית שהייתי חייב לקרוא, אבל לא הייתי בטוח שתהיה לי סבלנות להתעמק בו. הוספתי לתיק את הספר שקראתי באותו זמן, "נשים אוהבות", אלא שהייתי ממש קרוב לסיומו. חשבתי שהוא יסתיים באמצע הנסיעה והחלטתי לקחת עוד ספר. הוספתי לתיק את "עריסת חתול", אבל לא היית בטוח שאתחבר אליו, לפחות בתחילה. קשה להכנס ככה לספר חדש, ועוד באווירה שונה כל כך. צריך ספר שאפשר לעיין בו טיפין טיפין. הוספתי גם את "ארוס וציווילזיה" לתיק. ספר מאד מעניין (כנראה), אבל באף אחד מהנסיונות הרבים לא ממש הצלחתי להתמיד. ליתר בטחון הוספתי את "הרוח בערבי הנחל".
עם חמישה ספרים בתיקי יצאתי לנסיעה מתל-אביב לחיפה. כמו תמיד בנסיעות, כשאני לא נוהג, ביליתי בהתבוננות מבעד לחלון. אפילו כשחוזרים על אותה נסיעה יום יום, אף פעם לא משעמם מבעד לחלון.
