בשיא הקיץ, הצגתי פוסט של ים בחורף. ים סוער, שוצף, קוצף, חזק, מסתער. העצמה והמראה מהפנטים כאילו אוחזים אותך ביד ענקים. כן, גם כשאר אתה עומד בבטחה על החוף. ובכל זאת, הים שהכי מושך אותי הוא הים השקט, השובת מכל מלאכתו. לא סתם שקט אלא שובת ממש. שקט מושלם שיש בו את אותה קדושה של יום השבת או רגע מתן ("שור לא געה") תורה. שקט של מבט בעיניים שחודר ללא שום מעצור עד המקום הכי עמוק. הים הזה, הימים האלה נדירים במיוחד. בודדים בכל שנה, אך לא מפאת נדירותם הם אהובים עלי. הים הזה הוא בעיני כליל השלמות, ויסלחו לי אוהבי הים הסוער.
יש דברים רבים שאני אוהב. לראות, לשמוע, לטעות ולהריח. אבל רק אחדים מהם זורקים אותי כל כך רחוק שכל העולם יכול להשכח. דברים שבאותו הרגע מעניקים טעם לחיים וסיבה לקיום. מפאת כבודם, לא אמנה אותם. כל אחד ראוי לפוסט נפרד. אולי יחד הם יצטרפו לקטגוריה חדשה - "לנצח את כח המשיכה". והיום - רק הים.
הים המונח לפני, דומם לחלוטין, אך חי מאד, חלק ומלטף את העין. בדרך כלל הוא מופיע ביום שרב לוהט ואביך. והאובך מקנה לו מעלה נוספת. המראה אינו כחול עז אלא תכלת אפרורי, ממש כמו השמיים. ובאופק - אין אופק, והשמיים והמים שוב אינם נבדלים, והכל אחד. ואין משב רוח בודד שיקמט את חלקת המים או יפר את השלווה. כי הים הוא המהות כאן, אך הרוח היא שקובעת את הכללים. היא הנותנת והיא הלוקחת.
הימים הגרועים ביותר לצאת לעבודה הם הימים הללו, ואם אני נאלץ (וכך בדרך כלל) להמיר את המראה הזה במראה החדר, נמתח בי קפיץ קשה של מתח בין היכן שנמצא הגוף ובין המקום של הנפש. ביום כזה אני כל העת מבטיח לעצמי שעוד מעט כמעט אמצא הזדמנות לצאת אל הים, ואו אז, באיחור של שעתיים או חמש דקות, שבה הרוח ונושבת והקסם פג. כי זה טיבו של "רגע של קסם", שהוא פג.
בפעם האחרונה שפגשתי ביום כזה ובים כזה, בפסח האחרון, הייתה בידי מצלמה סלולרית, והנה כמה תמונות להמחשה. של המראה, לא של התחושה.
ומדוע דווקא עכשיו ים ותמונות מפסח?
הים אותו ים, וכמעט אותו החוף, בכל הפוסטים. והחוף הזה הוא הסיבה לכל הפוסט הזה, והוא נושא הפניה לכל מי שקורא כאן. החוף בסכנה. מצורף כאן קישור לעצומה הקוראת לעצירת הפיתוח בחוף הבונים. אם אתם רוצים עוד פוסטים על הים - עזרו להגן עליו. כנסו בבקשה וחתמו והעבירו הלאה, במייל או בפוסט משלכם.
אם להודות על האמת, אין לי שום מידע על התכניות למעט מה שנכתב בעצומה, ותיאורטית אף יתכן שהדברים לא היו ולא נבראו. יתכן גם שאותם גורמים המעוניינים (בלועזית: אינטרסנטים) בקידום התכנית יבואו ויטענו בדיוק כך - להד"מ. יתכן גם שקול רם וברור של התנגדות לתכנית יגרום לתכנית כזאת להקבר בעודה באיבה. מבחינתי, אין לדבר חשיבות כי אני עומד מאחורי הדברים. העניין הוא הדאגה לחופים ושמירה על מה ש(עדיין) יש.
בואו לחתום בהמוניכם. בעת הזאת הייתי שמח אילו היו לי אלפי קוראים. מי שיעביר את הדברים הלאה יעזור להגיע לאותם אלפים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
