כל הדברים גדולים כקטנים

הרבה פוסטים מציגים תמונות שצילמתי. המצלמה משמשת בסך הכל כמתווך. הנה מה שראיתי – בואו תראו גם אתם.

ישנם צלמים שעבודתם יצירת אמנות. התאורה, הקומפוזיציה, מידת החשיפה ומהירות הצמצם וחיתוך התמונה לאחר מעשה – והתוצאה יפהפיה.

קטונתי. הצילום שלי הוא סתם מכשיר. העתק-הדבק-שמור. לעיתים קרובות, מכורח הנסיבות, הוא אפילו סלולרי, בעדשה עלובה ומלוכלכת, בתנאי צילום שאפילו אינני רואה את מה שאני מצלם. רק מושיט את המצלמה ולוחץ. העבודה נעשית כולה מהמקום של האבחנה. "הנה דבר שראוי לסיפור". הייתי שמח אילו התקבלו צילומים מופלאים ומרהיבים, אך לא זה העיקר, ומכל מקום – אין בידי את הכלים, ואני לא מתכוון למצלמה המשוכללת אלא לעינו של הצלם. מכיוון שאני מסתפק בהסתכלות ובלחיצה, כאשר אני שב ומתבונן בצילום, עולה אותו הדבר שהוליד אותו ואין לי קושי מיוחד להתפשר על איכותו של המסר. לעיתים, בנוסף יכול לעלות ולהתגלות בצילום דבר נוסף שכלל לא עלה על דעתי ברגע הלחיצה ואז הרווח כולו שלי.

לכן, לא ממש מפריע לי לצפות בסרט בטלויזיה ישנה עם תמונה מעט מטושטשת, ובלבד שזה הסרט שאני רוצה לראות. ולא הפריע לי להאזין למוסיקה ברדיו ישן, מונו, AM. ובלבד שזאת המוסיקה שאני אוהב לשמוע. המח בחכמתו הוא ישלים את החסר ויצור חוויה לא פחות מהנה.

למרות שפתחתי בתיאור של עבודת הצילום, מה שעמד לנגד עיני הוא דווקא מלאכת הכתיבה. כמו הצלמים, יש גם כותבים מופלאים. על מדפי הספרים, בין דפי העיתונים ובינות לאלפי הבלוגים ושאר החומרים באינטרנט. תענוג לקרוא אותם. ללקק את האצבעות ולקנא. לצערי (בהיותי כותב) אני לא ממש שם. על כן אני מסתפק במלאכת הצלם המתעד. הנה דבר מעניין, או בדל מחשבה, או מעשה שהיה. ואני מנסה להביא אותו כפי שהוא, במילותי. ואחר כך הולך. והמח, הוא כבר ישלים את החסר.

צילום סלולרי