מנהיג זה הגיע לפוליטיקה היישר מהצבא,
ובסופו של דבר זכה לעמוד בראש המדינה המזרח תיכונית, מדינה בעלת חשיבות אזורית
ותרבותית מזה אלפי שנים. את תהילתו בקרב בני ארצו קנה בזכות המלחמה אותה הוביל,
כאשר עיקר ההישג הצבאי נסמך על הפתעה מוחלטת של האויב. למרות זאת, ואולי בזכות
זאת, בשלהי שלטונו פנה לדרך השלום, ותוך העזה רבה, ולמרות התנגדות של חוגים רחבים,
חתם על הסכם עם אויביו המרים, בחסות ובמעורבות הנשיא האמריקאי (הנשיא ק. בעל
הבלורית). על כך זכה המנהיג להוקרה בעולם, ולשני האויבים לשעבר הוענק פרס נובל לשלום. אך,
כאמור, בארצו קמו לו מתנגדים חריפים, ובסופו של דבר, בעקבות הנחייתם ופסיקתם של
אנשי דת קיצוניים, נרצח על ידי אותם חוגים, דווקא בעת שהשתתף באירוע המוני,
בנוכחות רבבות מתומכיו. הרצחו היכה בהלם את תומכיו ואוהביו הרבים. לאחר הרצח נשמרה אמנם היציבות השלטונית, והשלטון עבר בצורה
מסודרת לממשיכי דרכו, אולם למרבה האירוניה, שנים לאחר מכן, דווקא אלה הקרובים
אידיאולוגית למתנקשים זכו לתמיכה וכבשו את השלטון בבחירות דמוקרטיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
