כל הדברים גדולים כקטנים

להיות יהודי פירושו קודם כל שותפות גורל. הגורל היהודי היא מה שלמדנו בספרי ההיסטוריה ובסיפורי אבותינו – רדיפות, הגבלות, איסורים, החרמות, עלילות וגזרות, עול הרשויות שתמיד הולך ונעשה כבד יותר, ועד שמתרגלים למצב בהרכנת ראש באות גזירות חדשות ומתווספות אליהן וחוזר חלילה. ולמרות היותם מיעוט, תמיד מנודה ונרדף, הם מואשמים ומתוארים כבעלי ההון והכח, השליטים האמיתים שמאחורי הקלעים ולכן האחראים לכל הבעיות ולתחלאוי החברה. הם תמיד השעיר לעזאזל שהשלטונות מסיתים את הרב הנבער להכות בו. הם אלה שכלפיהם מלבים שנאה שמקורה עמוק וישן - האשמה בפשע קדמון שבגללו סובלים כולם עד היום. שנאה שמערבת דת ולאומנות ואין להם דרך להתגונן מפניה (אלא תקווה נכזבת לקדמה והשכלה). ולא עוזרת להם העובדה שהם מיעוט שוחר שלום ודורש טוב, לכולם, שהביא לעולם, גם לחברה שסביבו, את ערכי המוסר הנעלים ביותר. ולא העובדה שהם משרתים בנאמנות את המדינה בכל התחומים, בתרבות, בכלכלה, במדע, ברפואה ואפילו בשירות בצבא עד להקרבת הגוף והנפש. כל אלה לא משנים דבר, ואפילו מגבירים את הקינאה והטינה בשל הצטיינותם, הצלחתם ותרומתם הרבה מעל ומעבר לשיעורם באוכלוסיה. זהו הקיום היהודי. זהו הגורל היהודי. זוהי השותפות וזו השייכות.

זכינו היום, בזמנים קשים אלה, להיות ממשיכי דרכם של אבותינו אלה – כאן בארצנו, בארץ ישראל. על פי אחדות הגורל, יש ממשיך נאמן לדרך היהודית – השמאל. ורק השמאל. וכל היתר, הביבים והדרעים והליצמנים והסמוטריצ'צים וגם הבנטים, הליברמנים, הכחלונים, והפייגלינים – כולם, שכחו מה זה להיות יהודים.