אז התחלתי לשמוח בטרם עת.

אני אמורה לחכות חודש מאז הביקור האחרון. ואחריו לעשות בדיקה חוזרת.

בינתיים הגוף כואב. אמנם התשובה טובה, אך הגוף כולו כואב (בגלל המחלה?)

הרופאה האונקולוגית העזה לומר לי שאני "בריאה כרונית". זה המון!

אבל אני שוכחת.. שוכחת... רציתי עכשיו למסור את מספר כרטיס האשראי שלי כדי לעשות קניות.... ושכחתי מה שם החברה. מצאתי אחר כך... כנ"ל, רציתי עכשיו לכתוב לכם... ושכחתי.... מה יהיה?

אבל אני בכל זאת מצליחה.

ומחפשת במי לבחור. הרי הבחירות מתקרבות...

אז מסתבר, שמשיגים מעט מידע. הרוב מתפטרים...

רציתי מאוד לראות את אלדד יניב אבל לא פתחתי פייסבוק...הסתבר בכל זאת, שהעמותות הדתיות חרדיות מקבלות את רוב הכסף הנותר אצל ביבי... מיליונים... ועמותות של נשים, למשל, מקבלות גרושים... בצרפת מדברים (כמו בפינלנד, אגב,) על הורדת שיעורי הבית באופן מיידי, ועל מחיקת המירכוז מהלימודים.

בן אחי, הלומד המון שעות, כאן בארץ, מקבל תוספת ללימודים. ומה יעשה? הוא כבר עייף... בעיית קשב וריכוז... שמונים אחוז מתקציב התמיכות מוקדש לחרדים... הייתם מאמינים?

מה עוד מסתבר? שדה מרקר מעתיק מעיתון מעריב את החדשות הכלכליות... כי הן כל כך חשובות. וגם בתקופה, שהיו דיונים  משפטיים ביניהם, המשיך הדה מרקר להעתיק...

פרופ. היס מהמכון הפתולוגי יוחלף סוף סוף.. ברוך השם.

ליברמן... יישפט שוב או לא? מידי פעם נשלפת נגדו האשמה, וטוענים, שיעמידו אותו לדין... מה יהיה? דגן... עבר הלילה ניתוח להצלה בבילורוסיה... ואולי יציל את חייו....מה חדש? איציק שמאלי מצטרף למפלגת העבודה....

והזיכוי של אולמרט... אולי יעמידו אותו שוב לדין... הבנתי, שזו בדרך כלל איננה דרכה של הפרקליטות...

מה עוד? דרעי חוזר לש"ס...

ואחרון, אתמול שמעתי את אריה מרגלית. הוא מהעבודה. והוא הקשיב בהרבה תשומת לב, למה שנאמר לו ע"י הגב' עדי צמח (מי שיודע מה קורותיה, יסיק מסקנות). הוא הקשיב בשקט רב. ואחר כך ענה. וראו זה פלא, שמעו כל מילה ממילותיו.

מה זה אומר?

שמקשיבים...

אבל זה משאיר מעט דרך ללכת בה. 

במי לבחור? במי לבחור?

לא יאומן...

טוב, יקירי.

אני מקווה רק לטוב.

לבחור נכון, להאמין בבחירתי...

ד"ש לכולכם, והיו שלום...

אני כבר מרגישה רע... ומתנהגת בהתאם...

אבל קיבלתי שיחת טלפון, והסכיתו לה.

לא העזתי להביט לבדי בתוצאות הפטסיסי (בדיקה שעשו לי זה עתה, לגילוי גרורות).  

למה לראות לבדי, שמה שאני מרגישה נכון? שיש גרורות בריאה... חשבתי שהמשפחה תסתכל, ויגידו לי באופן מרוכך מאוחר יותר... אבל קיבלתי את תוצאות הבדיקה, שאותן הודיע לי בעלי בטלפון מחיפה...

ומסתבר, שלפחות לפי מה שכתוב, מצבי טוב! טוב!

אין כל גרורות...

כמעט כל הגוף נקי. מגרורות.

במוח בוודאי שיש, אבל ניתן לטפל...  עוד פעם אחת (בארץ) ... הכדורים למוח עושים שמות בזיכרון שלי. אבל אני מקבלת אותם בשמחה.

הלילה ישנתי כבר שש שעות... לא יאומן! להתעורר בחמש וחצי, ממש לא דומה ללהתעורר בארבע.... מכל הבחינות.

קראתי קצת את הספר שלי, והתחלתי להיות מוכנה ליום...

אחותי הגיעה בבוקר, וישבה עד עכשיו... היה נפלא... נפלא...

חוץ מהוויכוחים הרגילים, על גזר הדין של אולמרט (שהיא לא מרוצה ממנו, בעיקר לא מהזיכויים, ושאני מאוד מרוצה ממנו), היו בינינו שיחות נהדרות...

וכך עבר הבוקר מהר...

עולם קטן: אחותי נוסעת לבית מלון. היא שאלה אותי איך זה בים המלח. ועניתי לה. קצת קריאה ומנוחה בחדר... בצהריים יורדים לאכול.. ובערב, תוכנית בלובי, או יוצאים לבתי מלון אחרים ללובי. מסתבר, שהיא לוקחת שני ספרים. את האחד אני בדיוק קוראת: פונטנלה מאת מאיר שלו. כבר סיימתי חצי, ונדמה לי, שזה ספר לא ממש טוב. הוא בעיקר עוסק בחיי המשפחה המסועפים של גיבורי הספר, משפחת יופה (עם ו'). אבל אולי זו בעיה שלי, שאני לא מקבלת טוב את הספר... חשוב? לא ממש חשוב? אני מקווה, שמצב הרוח ישתפר בקרוב. אולי לקראת הספר הבא.

ובינתיים, ב"מעריב" יש יותר על הבחירות הבאות... ואני לומדת משהו... לא שאני כבר יודעת במי אבחר. אבל משהו מתחיל להצטייר אצלי. אני בכל אופן מעריכה את ביבי, על ששמר על ארצנו ברמת חיים סבירה. אני לא אוהבת אותו, בשל אלף המפלגות, שכפה על השוק, ובשל נתן אשל (ממי הוא מקבל את משכורתו?), וכל הפמליה האדירה שלו.

איך בעיתונים שלכם?  הבחירות כבר בפתח?

ויש משהו שאני נורא רוצה לשאול. בבקשה, אל תענו לי עכשיו. אני עוד לא מוכנה למידע. אם אשאל שוב, ותדעו, אנא ענו לי. התשובה היחידה שאני מוכנה לקרוא, היא שהאדם הנ"ל הבריא, והחליף את זהותו... תשובה אחרת, כרגע לא.

והשאלה שלי, היא על הפוסט שנקרא פוסט כאב. צירפתי אותו אלי... אבל הוא עונה, שזו שגיאה (שאיננו קיים). אני לא רוצה למחוק. זו האמת שלי... תשובות, כאמור, רק אם היא התחילה חיים חדשים. כפי שזכור לי שמה היה איריס... 

יקירי, היה לי חשוב לספר לכם את החדשות הטובות. הן לא קורות בכל יום...

ובינתיים, היו שלום!

אתמול הייתי בחטיבה, בטקס סיום עבודתי.

הכנתי כמה מילים עלי, אבל ביקשתי שאם ירגישו שאינני יכולה לדבר, פשוט יפסיקו אותי. ודיברתי:

על הקריירה שלי, מעט על העבר, והרבה על ההווה (בעצם על השנה הראשונה שלי בריכוז השכבה...)