שלום!!!!!!

אני במצברוח טוב במיוחד

אז החלטתי להעלות את הפרק עכשיו! DDD:

שיר לפרק: http://www.youtube.com/watch?v=TJUTFxEhfH4

הסיבה למצב הרוח בסוף הפרק DDDDD;

הפרקים הראשונים בסיפור יותר מתמקדים בהכרת הדמיות...

קריאה מהנה.

פרק 2

"טוב, אז אני אלך עכשיו" אמרתי בקול צרוד מדמעות,

כ"כ לא רציתי לעזוב את הארץ... אבל מה שהיה לי הכי קשה

זה לעזוב את ניקול.

אני וניקול היינו חברות מגיל 0...

היינו משתפות אחת את השניה בכל דבר,

אפעם לא הסתרנו משהו.

בגיל 10 גילינו בית נטוש במרחק של כמה דקות מהבתים שלנו...

אנחנו קוראות לו "המקום" אפאחד לא ידע עליו חוץ מאיתנו.

כשהיה לנו מצברוח ירוד היינו הולכות לשם ומתיישבות על גג הבניין.

ככה בילנו שעות ארוכות במשך 6 שנים שלמות.

"אוקיי" היא אמרה וחיבקה אותי שוב.

שמתי מעליי את המעיל ויצאתי מבית.

הלכתי לבד, בחושך.

מרחוק ראיתי קבוצה גדולה של נערים, הם היו בהמשך השביל שהלכתי עליו.

נעצרתי לרגע, לא רציתי לעבור שם. פחדתי...

אבל לא הייתה לי אפשרות אחרת כי גם בצידו השני של הכביש היו

אותן קבוצות של נערים.

המשכתי ללכת, אבל בקצב מהיר יחסית.

"היי ילדה!" אחד הנערים צעק לעברי, בקולו היה אפשר לזהות שהוא שיכור.

לא התייחסתי, רק השפלתי את ראשי...

כ"כ רציתי לרוץ- להגיע כמה שיותר מהר הביתה,

אבל לא רציתי להראות לו שאני מפחדת.

עברתי לידו, הוא לא עשה לי כלום ובסופו של דבר הגעתי לפתח ביתי.

יכלתי לשמוע את צעקות ההורים שלי,

הריבים שלהם הם לא דבר שחדש בשבילי

אבל תמיד פחדתי שיום אחד הם יבואו לידי גירושין.

נכנסתי הביתה.

הם ראו שנכנסתי אך לא אמרו דבר.

גם אני העדפתי להתעלם...

עליתי במדרגות אל חדרי אך בדרך הבחנתי בקול הבכי של

אן מאחורי דלת חדרה.

פתחתי את הדלת וראיתי אותה בוכה ומחבקת את בובת הדובי הגדולה שלה.

היא אפילו לא הבחינה שנכנסתי.

התכופפתי וחיבקתי אותה חזק.

"אל תבכי" אמרתי לה אפילו שגם לי היו דמעות בעיניים

"הכל יסתדר, אני מבטיחה לך" ליטפתי בעדינות את שיערה הבהיר.

"אנחנו נלך מכאן ולא נחזור?" היא הביטה בעיניי ושאלה

"אל תדאגי, יהיה בסדר" אמרתי בנסיון להתחמק משאלתה

כי גם אני לא ידעתי מה הולך לקרות.

"טוב" אמרה לי ולאחר דקות אחדות נרדמה ביידי.

כיסיתי אותה בשמיכה והמשכתי לחדרי.

התחברתי לאייסיקיו מהמחשב שלי, רק ילדה אחת הייתה מחוברת...

הילדה שאני הכי שונאת בבית הספר! סקיי.

כמובן שלא פתחתי איתה בשיחה אז פשוט כיביתי את המחשב

ונרדמתי עמוק בתוך שמיכות הפוך.

-

בבוקר התעוררתי מוקדם יחסית...

החלטתי לנצל את ההזדמנות שיש עוד שקט בחוץ ויש קצת אור

אז לקחתי את הכלב שלי ספוטי לטיול.

הלכתי איתו אל 'המקום'.

הוא התחיל לרוץ בשדה אחרי פרפר לבן,

ואני נשכבתי על הדשא, מסתכלת על העננים האפורים

שמלאו את השמיים.

לאחר מכן חזרנו הביתה.

"בוקר" אמרתי לכולם שנראו אוכלים את ארוחת הבוקר

"בוקר" השיב לי אבי בקול קריר

"מאיפה חזרת?" שאלה אימי

"סתם. יצאתי עם ספוטי" השבתי

"אוקיי תתארגני כי בית הספר מתחיל עוד רבע שעה. שלא תאחרי"

"טוב אמא" אמרתי ועליתי לחדרי.

שמתי סקיני ג'ינס כהה וחולצת בית ספר בצבע ורוד בהיר.

סירקתי את שיערי והדגשתי את עייני הירוקות בעיפרון שחור

שהלם אותי מאוד...

את שאר אירגוניי הבוקר סיימתי במהרה ויצאתי לכיון בית הספר.

"איימי?" שאל אותי קול מוכר בעודי בדרך לתחנת האוטובוס

'אויי לא'

המשך יבוא...

אני פז ומור הולכות להיות קהל ב"כוכב נולד 6"!!!!!DD:

ליבי!!!?? ישראל!?!?!? אנחנו בדרך!! XDXD