לא יודע מה גרם לי להיזכר באתר הזה פתאום אבל לראות ולקרוא את עצמי בכל הטקסטים האלה גרם לי לרצות לעזוב הכל ולכתוב ואילו יותר מזה לכתוב מכתב לעצמי של גיל 16-20, לנסות קצת להרגיע אותו שיחסית הכל יהיה בסדר.

היי שלומי המתבגר,

אז אצלי ברקע מתנגן כרגע אלבום האנ-פלאגד של היהודים, אתה בטח כבר מכיר את אלבום הרי זאת הלהקה האהובה עליך, אל תדאג אני לא אשמיע את החדשים שעוד יצאו כדי לפחות את זה לא להרוס לך. שתדע לך שלומי שנכון, זה קשה ואתה לא תדע מי אתה ומה אתה ותנסה למצוא את עצמך במודלים ובאנשים ובהגדרות של אלפי אנשים אחרים אבל בסופו של דבר יש לך את הביצים את האומץ ואת האהבה למצוא, לאבד ולהכיר את עצמך כל פעם מחדש.

אתה אומנם לא רואה את זה אבל המשפחה של אוהבת אותך מאוד, אתה אפילו לא מבין כמה וכמה אתה חשוב להם. אני יודע שזה משהו שמאוד קשה לך להודות בו אבל יש לך משפחה מדהימה, ושתדע שעוד כמה יצורים קטנטנים ומושלמים עוד יצטרפו אלייה וילמדו אותך כמה אהבה בנאדם אחד יכול להוציא ממך במהירות כזאת מטורפת. תעריך את המשפחה שלך, באמת אין כאלה דברים שם בחוץ. הם באמת שם בשבילך לתמוך ולהיות אית כשצריך. והם מפרגנים, אחושילינג מפרגנים.

אתה בטח תוהה אם הם יודעים שאתה הומו, אז תן לי להרגיע אותך. בגיל 23 אחרי שתחזור מהטיול הגדול (שעוד ילמד אותך על המשמעות של חברות, על כמה טוב שיש חבר טוב ועל כמה טוב גם זה לבד) תחליט שזה כבר טיפשי להמשיך להסתתר תשב בסלון ובנונשלנטיות לא מוצלחת תספר להורים שאתה הומו, תתחיל להוריד מעצמך בבכי 7 שנים שלמות של סוד שסחבת על עצמך תוך קבלה מדהימה מההורים שהכאב הגדול ביותר שלהם הוא שהיית צריך להתמודד עם זה בלעדיהם כל כך הרבה שנים. 

ומה מצפה לך בעתיד חוץ מזה אתה שואל? אז נכון שקשה לך עכשיו אבל החיים הבוגרים עושים לך טוב (פחות במפרצים חייב להודות), תעבור לעיר הגדולה תמצא עבודה שאתה אוהב - כזאת שעושה לך כיף לצאת בשבילה מהבית ואתה פשוט לא מסתכל בשעון כדי לחשוב עוד כמה זמן נגמר, תלמד מה אתה אוהב, תלמד מה שאתה אוהב, תלמד לאהוב את עצמך (זה מסע שלעולם לא נגמר), תדע להעריך את עצמך. 

אם יש עצה שאני יכול לתת לך היא למרות הפיתוי הגדול תגלה בעצמך מה אתה באמת אוהב ורוצה ולא מה אומרים לך החברה, הטלווזיה או התרבות לאהוב - זה נשמע פשוט אבל בעצם זה דבר מאוד מורכב. 

אך למרות כל התמונה הורודה שאני מציג לך יהיו גם הרבה דברים כואבים בדרך לכאן שעליהם לא אספר לך, אבל (וסורי על הקלישאה) בלעדיהם לא תתעצב בתור מי שאתה. 

והכי חשוב שלומי, תחייך! אני יודע שאתה לא אוהב את איך שאתה נראה שאתה מחייך (בעיקר בתמונות) אבל תחייך

החיוך שתקרין לעולם יחייך עלייך בחזרה והעולם באמת פה לאהוב אותך. 

אוהב ומעריך אותך,

שלומי ה(קצת) מבוגר