"אז מה אלמוג.. איך את ואביהו?" שאלתי אותה ורציתי לראות איך אביהו יגיב.
להפתעתי אביהו ענה.
"לא טוב.." אביהו אמר ואני ואלמוג מסתכלות עליו מופתעות..
"אביהו?.. למה לא טוב? הכל טוב מאוד!"אלמוג אמרה והתחילה להילחץ.. היא הבינה שהוא הולך להיפרד ממנה.
"לא אלמוג.. לא הכל טוב.." אביהו אמר ופתאום נהיה לרציני יותר.
"טוב תשמעו.. אני אזוז.. אתם צריכים לדבר לבד.. אלמוג אני אדבר איתך אח"כ" אמרתי לשניהם ויצאתי מהבית קפה.
פתאום אביהו תפס את ידי ומשך אותי לכיון השולחן.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" אמרתי לו והסתכלתי עליו במבט דיי מוזר...
"את לא הולכת. אני רוצה שתישארי ותקשיבי למה שאני אומר.. זה קשור גם אלייך." אביהו אמר לי והושיב אותי על הכיסא.
"למה הבאת אותה? זאת שיחה ביני לבינך! מה היא קשורה?" אלמוג אמרה בשחצנות.
"אלמוג תירגעי בדיבור שלך אליה! אני מזהיר אותך!" אביהו אמר באיזשהו דיבור של איום.
"סליחה?! למה מי היא שתגן עליה ככה?! שחכת שאני החברה שלך?!"אלמוג אמרה בעצבנות ואני הרגשתי ממש אבל ממש לא שייכת לויכוח הזה.
"טוב אני הולכת אני ממש לא קשורה. ביי נדבר אח"כ."אמרתי ולקחתי את עצמי והלכתי.
"את רואה מה את עושה?!"אביהו צרח על אלמוג.
"אהה הבנתי אז עכשיו אתה אוהב אותה! כבר שכחת את כל מה שעברנו יחד?! ככה אתה פשוט זורק אותי?! ועוד בשביל מי?! בשבילה?! למה אתה חושב שאני אתן לך
לעשות לי את זה?! למי אתה מחשיב את עצמך?!"אלמוג אמרה ומרוב העצבים שלה כמעט והפכה את השולחן.
אני נבהלתי והמשכתי לכיוון היציאה. הסתכלתי אחורה לראות מה קורה ביניהם ופתאום המלצר עבר. נתקלתי בו ונפלתי על הרצפה.
אביהו רץ לכיווני בדק עם קרה לי משהו.למזלי לא קרה לי כלום. אבל כאב לי הראש. כאב לי איפה שעשו לי את התפרים.
"לירון? את בסדר?!" אביהו אמר בבהלה ועזר לי לקום.
"כן.. אני חושבת.. איהה.. כואב לי הראש..." אמרתי ואביהו השעין אותי עליו.
"בואי אני אקח אותך לשבת. אני אבקש קרח." אביהו אמר והושיב אותי על הכיסא.
"מלצר אפשר בבקשה קרח בתוך מגבת? כואב לה הראש ועשו לה לא מזמן תפרים שם."אביהו אמר ואלמוג התחילה להתעצבן יותר מידי.
"אביהו תעזוב אני אלך הבייתה אני אלך לנוח קצת."אמרתי וניסיתי לקום.
"לא.. מה פתאום את לא הולכת לבד!"אביהו אמר והחזיר אותי בחזרה לכיסא.
"הלוואי שיקרה לך משהו חמור! הלוואי הלוואי! אני לא סובלת אותך! מגעילה שכמוך! גונבת חברים! בגללך אביהו זרק אותי!"אלמוג אמרה ונתנה לאביהו מכה בגב.
לא שזה הזיז לו.
"אלמוג! תפסיקי כבר! היא לא אשמה בכלום! מתי את תביני כבר?! זה אני! אוקיי זה אני שכבר לא אוהב אותךךך!! לירון לא אשמה בכלום! פשוט הסתכלתי עליה שונה
והבנתי שהיא ילדה יפה מלאת חיים רגישה.."אביהו אמר הסתכל עלי וליטף לי את פניי.
"אביהו די... אתה לא אוהב אותי.. אתה אוהב את אלמוג.. אתה חולה עליה.. אתה לא יכול לאהוב אותי.. אני ואתה אחים אוקיי?"אמרתי והזזתי את ידו של אביהו מפניי.
"לא אכפת לי! אני אוהב אותך לירון! אני לא אוהב את אלמוג.." אביהו אמר והסתכל על אלמוג בחצי מבט.
אביהו שם את המגבת עם הקרח עם ראשי. באותה ההזדמנות הוא נתן לי נשיקה במצח.
"אווייי אני לא יכולה יותרררר אני לא סובלת אותךךך אני לא רוצה לראות אותך יותר!" אלמוג אמרה והלכה.
"טוב אביהו תשמע אני בסדר.. אני אלך הבייתה לנוח.. נדבר מחר בבצפר." אמרתי לאביהו.
"טוב.. אבל בכל זאת אני אבוא איתך."אביהו אמר והלך לשלם על השתייה שהם הזמינו.
"אממ לא זה בסדר אביהו אני אסתדר כבר לבד."אמרתי לו והתחלתי ללכת בזמן שהוא שילם.
"לירון חכי לי!"אביהו אמר לי ואני שיחקתי את עצמי לא שומעת.
"תשמור לך את העודף אני חייב ללכת!"אביהו אמר למלצר ויצא אחרי.
פתאום ראיתי את אביהו הולך לצידי.
"מה מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.
"אמרתי לך שאני אלווה אותך הבייתה נכון?"אביהו אמר וחייך.
"נכון.. אבל זה בסדר אני מסתדרת לבד.. וחוץ מזה הבית שלך בכיון השני..."אמרתי לו .. מנסה לשכנע אותו יעזוב אותי.. הרי אני תיכננתי ללכת לאלמוג.
"אז מה עם הבית שלי בכיון השני.. אני אלווה אותך עד לכניסה לבית שלך.. וזה לא מעניין אותי את יכולה להגיד מה שאת רוצה.. את לא הולכת לבד ברחוב!"אביהו אמר ושילב את היד שלי ואת היד שלו.
אנשים שעברו לידנו חשבו שאנחנו חברים.
לא רציתי שיחשבו את זה.. אנחנו לא חברים.
ניסיתי לנתק את ידי משלו אך ללא הצלחה.
עצרתי לרגע ואני ואביהו עמדנו פנים מול פנים.
"אביהו די.. אנחנו לא יכולים להיות חברים.. אלמוג היא חברה שלי.. אני לא יכולה לעשות לה את זה.. היא אוהבת אותך.."אמרתי לו והוא תפס את שני ידי.
"תשמעי לירון.. איך את יכולה להיות חברה שלה אחרי מה שהיא עשתה לך? מה את שכחת מה היא אמרה לך?" אביהו אמר.. הוא לא רצה שאני אתקרב אליה.. הוא פחד שהיא תפגע בי שוב.
"אז מה .. נפלטו לה דברים שהיא לא רצתה להגיד.. היא הייתה עצבנית זה הכל.. זה כל הסיפור.. לפעמים בנאדם שהוא עצבני מאבד שליטה על הפה שלו.. נפלטים לו דברים.. זה מה שקרה לאלמוג. אבל היא עדיין חברה שלי."אמרתי לאביהו בדיבור עדין.
"את מלאך.. את פשוט מלאך.. איך את יכולה לסלוח לה?. רק את יכולה לעשות את זה.. את פשוט כזאת.. את לא יכולה לכעוס על אנשים. זה מה שאני אוהב בך.. בגלל זה ובגלל הרבה דברים בך התאהבתי בך."אביהו אמר ונתן לי חיבוק.
לא יכלתי שלא לחבק אותו.
הוא דיבר כל כך יפה.. כל כך בעדינות ראיתי על העיניים שלו שהוא דובר אמת.. הוא לא סתם אמר את מה שאמר. הייתה לזה משמעות בעיניי ... אף פעם לא אמרו לי דבר כזה. זה גרם לי לחבק אותו יותר חזק.
פתאום ירדה לי דמעה. אני ואביהו התנתקנו מהחיבוק.
הוא ראה את הדמעה.
הוא ניגב לי את הלחי.
הוא התקרב אלי כדי לנשק אותי.. אני לא התנגדתי. נתתי לו לנשק אותי.
"אני אוהב אותך" אביהו אמר לי.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו והוא הסתכל עלי במבט מוזר. הוא חשב שאני לא אוהבת אותו. הוא היה בהלם.
"כל כך רציתי לשמוע את זה ממך!" אביהו אמר וחיבק אותי שוב.
חייכתי.
המשכנו ללכת לכיון הבית שלי. יד ביד.
"טוב.. אז אנחנו נדבר מחר.." אמרתי לאביהו.
"טוב.. אז.. ביי.. תיזהרי עם הראש. תשמרי על עצמך כן?"אביהו אמר בדאגה.
"כן אמא."אמרתי לו וצחקנו.
"טוב.. יאללה ביי נדבר מחר" אמרתי לו.
"טוב ביי.. " אביהו אמר ולא נשאר חייב ונישק אותי שוב.
נפרדנו ונופפתי לו לשלום. הוא נופף בחזרה.
התחבאתי מאחוריי הדלת כניסה. חיכיתי שהוא ילך. הוא הלך ויצאתי אני לכיון הבית של אלמוג. היא לא גרה רחוק מהבית שלי.
'הגעתי הבייתה.. התחלתי לבכות.. לירון ואביהו.. הם עשו לי תרגיל.. הוא עבד עלי.. הוא לא אוהב אותי! הוא סתם היה איתי. השקרן הזה! ולירון הזאתי עלק חברה... עם חברים כאלה אני לא צריכה אויבים!' [אלמוג]
-כעבור 10 דק' הגעתי לבית שלאלמוג-
דפקתי על הדלת. אף אחד לא ענה לי. צילצלתי בפעמון. שוב אף אחד לא ענה.
התקשרתי לפלאפון של אלמוג כדי לבדוק עם היא בבית או שלא.
שמעתי את הצילצול של הפלאפון שלה.
"יופי עוד אחת!" שמעתי את אלמוג אומרת וזורקת את הפלאפון.
צילצלתי שוב בפעמון.
אלמוג קמה סוף סוף לפתוח את הדלת.
"מי זה?" אלמוג שאלה.
"אני לירון. תפתחי לי אני חייבת לדבר איתך!"צעקתי לה.
פתאום נוצר שקט.
אלמוג פתחה את הדלת.
"מה את רוצה?!" אלמוג שאלה וראיתי שהיא בכתה.. כל האיפור נמרח לה.
"אנחנו יכולות לדבר?"שאלתי.
ניסיתי להזיז את הדלת כדי להיכנס.
"שלא תעיזי להיכנס! עם רק תנסי לא יהיה לך טוב!"אלמוג צעקה והיא החזיקה ביד מקל של מטאטא.
"אלמוג תני לי להיכנס אני מבטיחה לך שאני לא אגע בך." אמרתי לה. ניסיתי לבוא בטוב. אך לא הלך לי.
"תיזהרי ממני!"אלמוג צעקה והרימה את המקל.
"לאאאאאאאאא!!!"
המשך?!..
תגובות . . . 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישהי שמודאגת מהחיים..