who at dawn caresses the bare branches of foggy plains"
You grew up as a lonely witness of existence's foolish theatre
."On your visage the signs of a gloomy memory
הכול נשמע ונראה אבל אנשים יבחרו לשתוק. אני כבר ראיתי איך אנשים משתפנים ברגעים כאלה ואמירת האמת נחוצה בסצינה ההיא . איכשהו, כשהיינו מצפים לרגע הצדק הוא לא הגיע ואתם הייתם מסתכלים בתדהמה לאחור, על חבריכם שבגדו בכם וכל הרעש , הכאוס והתדהמה הפכו בין רגע לדקת דומייה והכול מסביב כאילו נאטם ובדקה בה אתם לא מרגישים דבר , לא המרירות הצפויה לבוא וגם הלחץ שהיה ממקודם נעלם ולא מורגש. ואולי כבר חוויתם את ההרגשה הזאת ברכבת -הרים בלונה פארק , כמו אדם הקופץ מבניין קומות ונדמה שבאמצע הדרך הכול נעצר וכבר הפסקת לצרוח , והבהלה כבר פסקה, הרגשה של כלום, פשוט קופא .
השנה הייתה מיוחדת בשבילי , מאז שנולדתי יום הזיכרון לשואה ולגבורה לא אמרו הרבה בשבילי , הייתי עומדת דקה אחת של דומייה בשביל אותם גיבורים ובזה נגמר הסיפור , שאר היום היה כיום רגיל לחלוטין.
השנה הזאת , היה מאוד מיוחד והרגשתי אחרת לגבי היום הזה , הוא השפיע עליי לחלוטין, כשראיתי עם אמא את הסרט של קורצ'אק ובקטע בו הוא הולך יד ביד עם הילדים אל המוות , עמדו לי הדמעות בגרון כבר כמעט ניחנקתי , עד שנשברתי והתחלתי לבכות בכי נוראי על הכתף המנחמת של אמא .
In memory of Shadows' Madame.
[cadaveria]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
