לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

נעלם כמעולם לא היה


בלוג סיפורים שאני כותבת. תקראו (:

Avatarכינוי:  רק,לכתוב.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2008

מחר אילת || סיפור אחד, שישאיר אותכם במתח...שווה כניסה (:


אז קודם כל, מחר איללתתתתתת!

עכשיו אחרי ששמחתי,

סיפור? D=

 

ואני רוצה לעשות סקר קטן,

סיפור הבא,

שמח או עצוב? P=

 

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

 

"נו אבל מה אתם רוצים?! ברור שלי זה לא יקרה.

הכל אתם לוקחים מהחדשות האלה..אז רצחו את הילדה הזאתי,

ונכון שזה קרוב לפה, אבל זה לא אומר שעכשיו בגלל זה חיי נגמרו!" אמרתי להוריי.

"אבל מל מותק, את יודעת כמה אנחנו דואגים לך.

חוץ מזה, כל עוד את גרה בבית הזה אז אנחנו הבוסים שלך"

"טוב. לא עוד!" עניתי והלכתי לחדרי.

את האמת, לא ידעתי מה לעשות.

מכירים את זה שנמאס לכם שההורים משפיעים על חייכם רק בגלל איזה משהו שקרה בחדשות?!

טוב, לי נמאס.

אני לא יודעת מה אני יעשה. אני אברח.

לא אחשוב לאן אלך, או מה אוכל ואפילו איפה אשן...

אני יסתדר.

ישבתי בחדרי והתבוננתי אל אשר נמצא מחוץ לביתי. בחושך השורר אימה.

ואז הבחנתי בשתי צלליות, מדברות, לוחצות ידיים, צוחקות ואומרות דברים בלחש, כך שאף אחד לא ישמע.

התקרבתי אל החלון.

המראה היה חשוד.

איש אחד עם שקית נייר והשני מדבר איתו. מן הלחישות נשמעו המילים "עסקה, כסף, מחר, 1 בלילה, מזח"

לא ידעתי מה קורה כאן. אבל גם ככה תכננתי לברוח מביתי מחר.

אז התחלטתי לעשות כאילו הכל טוב ויפה ולמחרת בלילה, להתגנב החוצה וללכת למזח.

וכך עשיתי, שני האנשים היו שם, והיה שם גם ילד.

ילד קטן, בגדיו בלויים, גופו הקטן מלא בפצעים ושריטות, בן כ8 שנים.

ישר הבנתי. תמורת שחרור הילד, האיש מביא להם כסף.

אבל האיש סירב להביא להם את הכסף תמורת המצב שבו הביאו את הילד, כולו חבול ופצוע.

משום שסירב להביא את הכסף, הם רק הכו בו יותר. לנגד עייניי.

דמעות החלו ליפול מעיניי הילד, האיש וגם משלי.

וכעבור כמה שניות, גיליתי ששמעו אותי.

בריצה ברחתי משם, ואחרי 5 בחורים בעלי שרירים עצומים.

ברגע זה חשבתי שזהו, גרוע מזה לא יהיה.

המשכתי לרוץ כאשר לנגד עייני חולפים כל חיי.

עד שזהו, הם איבדו אותי.

המשכתי לרוץ בשקט, היתי עייפה אז בחרתי ללכת לסימטה חשוכה ולהתחבא מאחורי פחי הזבל.

כאשר משהו נגע בכתפי.

 

~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~

 

אני יודעת שזה יחסית קצר, אבל זה פרק ראשון ויש לי מחר אילת אז אני צריכה לסיים להתארגן.

וחוץ מזה, רציתי לעצור בנקודת מתח ^.^

תגיבו,

אהבתם? להמשיך עם הסיפור או להתחיל אחר?

נכתב על ידי רק,לכתוב. , 14/6/2008 21:44  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



591
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרק,לכתוב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רק,לכתוב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)