עבר זמן מה מאז שעידכנתי
לא נשקלתי כבר זמן רב.. כל כך הרבה שאני לא יודעת כמה... המספר האחרון שראיתי על המשקל היה 57 ו.. אני לא יודעת... בזמן האחרון הוא מטריד אותי פחות ופחות.. אך ככל שזה פחות מטריד אותי כך אני נהיית שמנה יותר. לא, לא שמנה יותר, פשוט פחות רזה. גם לא פחות רזה כי מעולם לא הייתי אבל האמת מעולם לא הייתי ממש שמנה... 57 זה לא כזה שמנה.. זאת מלאה ולגובה ולמבנה שלי זה לא היה נראה כזה רע וגם עכשיו זה לא נראה כזנ רע.. אבל אני עדיין רוצה לרדת.. היה לי גוף יפה ב 53.. היו לי מותניים צרות יותר ובקושי צדדים ועצמות האגן בלטו הרבה יותר מעכשיו... והייתי הערך חצי בבטן.. אוף! נתתי לעצמי להידרדר.
אבל מצד שני שנה עברה בתקופה ששקלתי 53-54 הייתי עצובה והיה לי רע.. אני לא יודעת אם זה היה בגלל חוסר האכילה. אולי חוסר האכילה בא מזה שהיה לי רע.. אני לא יודעת.. אבל חוסר אכילה ודיכאון תמיד באים ביחד..
ועכשיו, עכשיו ככ טוב לי... כאילו אין משו מיוחד שעושה אותי שמחה, פשוט אין שום דבר שעושה לי רע.. ואני יודעת אני פשוט יודעת שאם אני אפסיק לאכול, אם אני אחזור לאובססיביות הזאת שאני כבר לא אהיה שמחה.. אבל..אבל אני כן רוצה להיות רזה יותר..
לכלו דבר יש מחיר ואני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לשלם את המחיר שהרזון גובה
שאנה גובה