קור בחוץ, בית מלא בחום הפנימי...החום המשפחתי.
בחוץ גשם וסערה, בבית בוערת לה אש קטנה ועליה סירים מתבשלים אט אט
עד למרקם אחיד ומיוחד.
ריח מתפשט.... את כל הבית עופף...
כל רגע צצים הראשים...ידיים נשלחות פותחות את הסירים, עוד הסנפה...
"אחחחח אימא זה נראה טעים!"...
אלו הרגעים הכי הכי חמים של התא המשפחתי!!!
היום שרויה בתוך התא המשפחתי.
וכך הוא התקשר... מין "היי מהסס....
הצחיק אותי...ימים עברו שבועות חלפו...חודשים השכיחו.
אך שהקול שוב מהדהד...תמיד יש פינה בלב למקום מיוחד שבו היינו לא מזמן.
"התגעגעתי"...הוא אומר
וכי למה ומדוע פתאום עכשיו?
"לא יודע...נזכרתי בטוב, נזכרתי במה שהיה..ואיזה דביל הייתי שכך נבהלתי אז"
נבהלת? אני בתהייה...מה אני כל כך מפחידה?
"כן...החום שאת משרה, כל הנתינה אותי הבהילה משום מה".
אהההההה טוב עכשיו אני יודעת מה הבעיה...
"בואי נתחיל שוב בקטנה...רוצה להזמין אותך לריקודים...אני ואת...זוכר עד כמה אהבת לרקוד!"
החום של הבית...הריח המתבשל...רגע של שתיקה...
תודה חמוד! אך היום מעדיפה את החום הביתי.
אולי פעם...נהייה בקשר...
לאחר כמה נסיונות לשכנוע...הבין את הנאמר.
הטלפון נסגר!
כך יושבת ומעלה לי תמונה...היו נכון אנשים שחלפו בחיי...
רגעי הטוב, ורגעי ההתנתקות מתמזגים הם לזכרונות.
אך לא תמיד אפשרי להחזיר את מחוגי הזמן...מאז מים רבים זרמו בנהר.
כאן בביתי החם...צפונה להם עם ילדי ביום חורפי וקר...אך הלב כל כך חם.
זה הדבר הכי יקר!
רק באים היה אפשר לעצור את הרגע...את הזמן.
הולכת למזוג...מרק חם של טובי הירקות...מתבשלים להם במרקם של עוף.
תפוח אדמה...ליד קציצה עסיסית של בשר וירק כמובן.
טחינה טריה לבנבנה...בצלוחית נעשתה לה, כי אני מוזגת אותה מעל הקציצה אחחח
בעיני זה המעדן.
ולקינוח סלט פירות מפרי ההדר...לעסיסיות נפלאה ולמרקם הצבעוני של ההתמזגות התא המשפחתי.
ונסיים בשיר...לכל דבר יש את הזמן שלו!
שבת נפלאה ושלווה מלאת חום ואהבה לכולם.
