| 7/2009
לא אתה לא יכול אני מאמין בשלום גורף עם כל האומות הערביות, עוד לפני שלום גורף כלל עולמי (כן, כן, אני מלכת יופי בנשמתי). במהלך רוב ההיסטוריה העם היהודי היה מקורב מאוד לזה הערבי. חיינו בשלום ובהתחשבות עוד בזמנים שבהם הנוצרי המיינסטרימי האמין באמונה שלמה שאנחנו מכינים מצות מדם של ילדים קטנים. התרבות שלנו חופפת להדהים, כתוצאה של הערבוב שבו בילינו את רוב אלפי שנותינו האחרונות בעולם הזה, מה שפותח דלת נדירה לשיתוף פעולה הדוק וליחסי בעלות ברית. אם וכאשר יתאחד העולם הערבי כמו זה האירופי או הצפון אמריקאי יהיה זה מקומנו הטבעי לא יותר משזה מקומה הטבעי של טורקיה לקחת חלק במעצמה מזרח תיכונית משולבת. התנ"ך טוען שאחים אנחנו, והעובדות בשטח מחזקות את הטענה הזאת.
אבל, ובכל סיפור טוב יש הרי אבל, כפי שכל אדם שראה חדשות מימיו יכול להעיד, יש מכשולים לא מעטים בדרך לאידיאה הזאת. קל להאשים בצרות העולם את חוסר הצדק שבו שרויים הפלסטינים, אבל יהיה זה טיפול בסימפטומים לכל היותר, ולא ירידה לשורש הבעיה. הבעיה היא שהעולם הערבי ברובו לא מכיר בפסקה הראשונה יותר משהוא מכיר בסנטה קלאוס או בדרקולה. רובו רואה בנו אויב, ולא אח, וכאן נעוצה הבעיה. הרי אם יפרצו באמת ובתמים גבולות המזרח התיכון האם נפחד לתת לפלסטינים לא רק עצמאות אלא גם כלכלה נטולת מצור ואפילו צבא? ברור שלא, בדיוק כפי שאין הצרפתים חשים עוד מאויימים ע"י הצבא הגרמני ולהפך. ביום שבו יקבלו מדינות ערב את ישראל כאחת משלהם ויקיאו מתוכן את הקיצונים הקוראים להשמדתה יתגלה בפנינו מזרח תיכון חדש שבו לא רק שאין עוד את הבעיה הפלסטינית, אלא אין עוד בעיות בכלל. במקום עיתונים מפוצצים בדיווחים על התחממות בכל גזרה שרק יש לה שם נוכל להתעניין סוף סוף ברכילות של מי אשמה בדיאטה שהובילה להתעלפותו של ראש הממשלה.
זהו החזון האמיתי של מזרח תיכון חדש, בניגוד חד למזרח התיכון החדש שאובאמה מציע, שמלבד השם אין להם דבר במשותף. הפסקת הבנייה בהתנחלויות ומקום מגוריהם של היהודים בירושלים זאת הבעיה הדחופה לדעתו, אבל כל זה אינו אלא פלסטר על ראשו של אדם גוסס. אז נזרום איתו, נפרק את כל ההתנחלויות, נסיג את צה"ל מכל השטחים וניתן לפלסטינים מדינה. לאן זה יקח אותנו? בחזרה לימים שלפני 67 שבהם לא שלטנו באף אחד אבל היינו מוקפים מכל עבר במדינות שרוצות בהשמדתנו. אז זאת הייתה מצרים, עכשיו זאת תהיה פלסטין, יחי הגיוון. והמלחמות באותה תקופה, יש להזכיר, התקיימו בקצב של אחת לעשור. אחלה מזרח תיכון חדש מיסטר פרזידנט.
אני אפילו אגזים ואומר שהתעסקות בבעיה הפלסטינית רק מרחיקה את שלום. הרי גם ככה יחס המדינות בעולם הערבי בין המתונות לקיצוניות לא מעודד, ופתרון הבעיה הפלסטינית רק ידרדר את המשוואה. נתרום לעולם עוד מדינה, עוד קול קיצוני שמטביע את המתינות, והמזרח התיכון יתלקח בלהבות כתמול שלשום. לא עשינו בזה דבר. פעולות המעצמות, וביניהם ארה"ב צריכה לנסות ולהביא את העולם הערבי לקבל את ישראל, ע"י בידוד ציר הרשע בראשות אירן וסוריה ותגמול המדינות שכבר עשו את הסוויץ' כגון מצרים וירדן. כאשר עננת השנאה והמלחמה תפוג תיפתר גם הבעיה הפלסטינית מעצמה, שכן מה אכפת לנו אם יש מדינה זרה קילומטרים ספורים מת"א, כשברור שזוהי בעלת ברית לכל דבר.
על הנקודה הזאת יש להפעיל את מלוא כובד משקלה של ארצות הברית מיסטר פרזידנט. ע"י התעסקות קטנונית בהתנחלויות וגבולות אתה לא יכול ליצור מזרח תיכון חדש.
| |
אני לא מפחד אושר בועדת השרים לחקיקה חוק הנכבה במתכונתו המרוככת. יו"ר סיעת בל"ד, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אמר כי "זהו חוק של פחדנים, גזענים קטנים, שלא ישפיע עלינו ואף יגרום לנו להגביר את העלאת זכרון הנכבה. אם המילה נכבה מפחידה אותם, אז יש להם בעיה. זו המדינה היחידה בעולם שמחוקקת חוק לשכתוב ההיסטוריה. המפחדים מהמילה נכבה כמו שהפושע מפחד מהקורבן שלו". אז במחילה מהח"כ היקר, הרשו לי לשחק את הפחדן הלא סטנדרטי, ולהסתכל לפחד בלבן של העיניים.
נקבע כי ייאסר מימון ארגונים שמקדמים את "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור ופגיעה בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה". ובאמת, כפי שהעובדות מוכיחות בדרך שלא יכולה להתפרש לשני כיוונים, אני מפחד. אני מפחד שלמדינה שלי אין את הכבוד העצמי המינימלי, שלא לדבר על הביצים, כדי להפסיק את התמיכה באלו שרוצים בהשמדתה. אני מפחד שהעלנו על נס כל כך גבוה את קבלת השונה, שאנחנו מתירים לשונה לעשות ככל העולה על רוחו, ואפילו על חשבוננו, ורק כדי לצאת פוליטיקלי קורקט.
כאשר השונה רוצה לקחת מהמדינה הזאת את הזיקה ליהדות, שלשמה היא הוקמה, אני חייב לכבול את ידי השונה. כאשר השונה רוצה לשלול את אופיה הדמוקרטי הנאור של המדינה, אני חייב לעצור בעדו. כאשר השונה מסית לגזענות, אלימות וטרור, אין ברירה אלא למנוע בעדו את האפשרות לעשות זאת. כאשר השונה תומך באלו שרוצים בהשמדת המדינה במאבק מזוין ובמעשי טרור, אני לא חש דבר מלבד הצורך לדחוף לאותו שונה את המגף שלי עמוק לתחת. המדינה היא החזק בסיפור, אבל זה לא שולל ממנה את הזכות להתגונן מול אלו שרוצים ברעתה, בין אם אלו מדינות אחרות או המיעוטים בתוכה.
מאסתי באלו שחושבים שזכויות המיעוטים נותנות להם את החופש לעשות ככל העולה על רוחם. מאסתי באלו שחיים במדינה הזאת ודורכים על דגלה, שורפים אותו. באלו ששותפים למדינה ובו זמנית רוצים בנפילתה. אני לא מפחד מהם. אני מפחד ממדינה שלא יודעת להגן על עצמה מבפנים. החוק המוצע מציע סה"כ הסרת תמיכה ממשלתית בגופים שמתנגדים למדינה. אם לא הייתה הגדרה אחרת לטריוויאליות ככה הייתה מגדיר אותה. לבוגדים, שאלו הם אנשים שפועלים נגד מדינתם שלהם, מגיע עונש כבד, הפסקת התמיכה הכספית בהם היא רק צעד אחד קטן במסע להשבת הצדק למדינה הקטנה השלנו.
ואם ההצעה הזאת, שמכוונת נגד בוגדים ומסיתים לאלימות, אכן פוגעת רק בערבים כפי שטוענים חברי הכנסת שלהם, אזי אותם ערבים צריכים לחשוב איפה סרחו דרכיהם, לא המדינה.
| |
על הזכות להפגין והחובה לזיין בתחת את המדינה הזכות להפגין, ולהביע דעה בכללי, היא מהזכויות הטריוויאליות ביותר של הדמוקטיה. העם נמצא בשלטון, ואף אחד לא יכול למנוע ממנו להתבטא. זה כמובן טוב ויפה, אבל הזכות הזאת כוללת פיצ'ר מעניין. כל מפגין שהולך לצוד כוסיות בהפגנה המקומית הוא בן אדם שלא יצא לעבודה באותו יום, ועל כן הוא נפגע. הפגיעה הזאת במפגין יוצרת איזון בין הצורך שלנו למחות על משהו שלא מתנהל לפי רצוננו, לבין ההבנה שאנחנו לא יו הפנר, והעולם לא קיים רק בשביל לספק את צרכינו. כל אחד צריך לעשות את השיקול של האם העניין הספציפי מפריע לו מספיק בשביל לשאת בתוצאה של ההפגנה. אס א ריזלט מצד אחד כשמשהו ממש לא לרוחנו אפשר לקום ולעשות מעשה, ומצד שני אנשים לא יוצאים לרחובות באלפיהם רק כדי למחות על זה ש<שקר כלשהו> זכה בכוכב נולד.
אלא שכל זה תקף רק לגבי חברה דמוקרטית תקינה, מהסוג שהצרפתים לפני 200 שנה חלמו עליה. אבל בישראל כמו בישראל כל התיאוריה הזאת שווה לזין. אנחנו הקמנו, עיגנו בחוק, ועודדנו את צמיחתה של חברה שעקרונותיה כל כך סותרים את השכל הישר, שעצם קיומה נשמע כמו בדיחה. חברה שחבריה לא לוקחים חלק בשום מאמץ לאומי בעוד חבריהם לשנתון נותנים את מיטב שנותיהם למדינה. קהילה שחבריה מקבלים כסף כדי ללכת ללמוד בזמן שחבריהם משלמים כספים עבור אותו תענוג ממש. קהילה שחבריה מקבלים משכורת שמבוססת לא על תרומתם לכלכלה או לחברה, אלא לכמות הטפילים לעתיד הנוספים שהם מביאים לעולם. כן, כן, הכירו את החברה החרדית.
בחברה הזאת, בגלל ההגיון המעוות לפיה היא בנויה, שום דבר מהנאמר בפסקה הראשונה לא תקף. מקור פרנסתו העיקרי של החרדי הוא לא עבודה של ממש, אלא כספים שהוא מקבל ללא התניה מהמדינה דרך מוסדות לימוד תורה, וכספים שהוא מקבל מהמדינה ללא התניה כדי לטפח מפעל תינוקות. כמו שבטח שמתם לב "ללא התניה" הן מילות המפתח. אין לחרדי שום מוטיבציה לדבוק בעיסוקו היום יומי ולתת לדברים שאינם לרוחו, גם אם הם הפעוטים ביותר, לעבור על סדר היום. מתקבל המצב האבסורדי שקהילה שלמה יכולה להרשות לעצמה לזנוח את הלו"ז שלה, ולצאת להפגנת תמיכה באדם בודד, שנתפס בשעת פשע וכעת משלם על כך את המחיר, וכל צידקתו מסתכמת בהשתייכותו לאותה חברה. אגב החרדים מקבלים פטור משירות צבאי בטענה שלימודי התורה חשובים כל כך שאין להפסיקם אפילו בשביל ההגנה על מולדתם, אך משום מה אין שום בעיה להעיף קיבינימאט את ספר התנ"ך כדי לתמוך בפושעת מהדירה ממול.
כרגע ישנם במדינה אנשים סוג א' ואנשים סוג ב', ואני לא מדבר בכלל על הערבים. יש אנשים שעובדים קשה מסביב לשעות בשביל להרוויח את הלחם שלהם בכבוד, ויש אנשים שמגרבצים כל היום מול ספר תורה פתוח ומקבלים על כך משכורת לכל דבר - באדיבות הראשונים. מצב זה בלתי נסבל, אבל ההתפתחויות האחרונות מדאיגות עוד יותר. עצם יכולתם של אותם חרדים לקיים הפגנות ללא ההשלכות הרגילות, נותנת להם כוח פוליטי לא מבוטל - כוח שהם מנסים עתה לנצל כדי לקדם את חברי הקהילה אל מעל החוק. לא מזמן שמענו על האברך הדורס, שראשי הקהילה התגייסו להגנתו למרות שאשמתו הוכחה, ורק בגלל שיוכו הדתי. כעת יש נסיון של החברה להפעיל לחץ, שבינתיים התברר כאפקטיבי, על מנת לשחרר ממעצר אישה חרדית שתועדה בזמן ביצוע הפשע.
אם נגיע ליום שבו בנוסף להיותם חיים על חשבוננו, יתהלכו החרדים בארץ כאשר הם מעל החוק - נגלה שמדינת ההלכה כבר כאן. מתברר כאן קו מאוד ברור שמבדיל מי חי פה כאוות נפשו, ומי קיים רק כדי לכלכל את השני. המציאות הזאת בלתי נסבלת. החברה החרדית כושלת פעם אחר פעם בהבנת המהות של חברה דמוקרטית מודרנית ושל שלטון החוק, ויש דחיפות עילאית שמישהו יסביר להם את העניין כהלכה. לתשומת ליבכם, ח"כים יקרים.
| |
לדף הבא
דפים:
|